מהי חרדת בריאות (היפוכונדריה) ואיך מטפלים בה?

ד"ר ג'ונתן ס. אברמוביץ'*

דונה לא יכולה להירדם,  כשהיא שוכבת במיטה, היא לא יכולה להפסיק להפסיק לחשוב על כך שאולי יש לה גידול במוח ולפחד מכך.

למרות שרופאיה הבטיחו לה שהכל בסדר איתה, היא לא יכולה להתעלם מכך שלעיתים היא מרגישה שמשהו לא לגמרי תקין בראש שלה.

לעיתים יש לה כאבי ראש ללא כל סיבה, פעמים אחרות היא מרגישה מסוחררת.

כנראה שמשהו ממש לא בסדר איתה והרופאים לא מצליחים להבין במה מדובר.

דונה מרגישה כל כך חרדה שהיא מחליטה לחפש מידע באינטרנט על סרטן המוח.

מאז שרופאיה הפסיקו לענות לשיחות הטלפון שלה, היא צברה אוסף ספרים ומאמרים בנושא. חלק מהסימפטומים של סרטן המוח חופפים למה שהיא מרגישה, אך סימפטומים אחרים נעדרים. הדחף להתקשר לרופא נהייה יותר ויותר לוחץ.

דונה סובלת מחרדת בריאות (היפוכונדריה), הפרעה הכוללת עיסוק יתר באמונה שלאדם יש, או שהוא בסכנה לפתח, מחלה רצינית.

הרבה אנשים עם היפוכונדרים משותקים בגלל הפרעה זו.

הם לא יכולים לתפקד כראוי בעבודה, לימודים או משפחה. אנשים עם היפוכונדריה מתמקדים בתפקודים גופניים כמו נשימה או דופק, חריגויות פיזיות קטנות כמו אדמומית בעור או תחושות פיזיות כמו כאב ראש או בטן. האדם עשוי לדאוג מאיבר או מחלה מסוימים, למשל מסרטן.

למרבה הצער, אנשים רבים עם חרדת בריאות מסרבים לפנות למומחים לבריאות הנפש כיוון שהם מאמינים שיש להם בעיה רפואית שלא נמצא לה הסבר.

היפוכונדריה  – פירוש שגוי של תחושות גופניות

חרדה היא מנגנון חיוני המגן עלינו מנזק על ידי הפעלת תגובת "בריחה או לחימה", המנגנון האוטומטי לאיתור סכנה של הגוף.

חשוב להבין שמנגנון זה מופעל בתגובה לסכנה נתפסת, גם אם אינה ממשית.

מחקרים מראים כי הבעיה המרכזית בהיפוכונדריה היא שהסובלים ממנה מפרשים תחושות גוף נורמליות כסימן לסכנה.

הגוף של בני אדם "רועש", ויוצר מיני תחושות שסביר להניח שיש להן תפקיד פיזיולוגי או מטבולי שאיננו מודעים לו בהכרח, אך אינן מסוכנות.

ניתן להשוות את הגוף האנושי למכונות מורכבות אחרות כמו מכוניות או מחשבים.

מכונות אלו, גם כשהן פועלות באופן תקין, יוצרות לעיתים תכופות רעשים מוזרים שונים כמו קליקים, חריקות או זמזומים. כמו מכונות אלו, גם הגוף יוצר מגוון סימפטומים, שיכולים להיות נעימים או אפילו גורמים כאב, לא צפויים ולא רצויים.

סימפטומים נורמליים אלו יכולים לכלול שינויים בחדות הראייה, בקצב הלב ולחץ הדם, כמויות רוק, שיווי משקל, עומק הנשימה, טונוס שרירי ועוד.

סימפטומים אלו הם שינויים גופניים טבעיים ולא מזיקים , אך כשהאדם מפרש אותם כסימן למחלה נוראית, באופן טבעי הם גורמים לדאגה.

הדבר מסביר מדוע לא נמצא דבר בבדיקות רפואיות: התחושות אמיתיות, אולם הן אינן מעידות על מחלה.

מדוע אנשים מפרשים באופן שגוי תחושות גופניות כשבפועל אין סיבה לדאגה? ככל הנראה כתוצאה מאמונות בסיסיות שלהם לגבי בריאות וחולי, למשל מחשבה לפיה "כאב שווה נזק" או "אבי מת מסרטן ולכן זה רק עניין של זמן עד שגם אני אחלה".

לאנשים עם חרדת בריאות יש הגדרות חד משמעיות ונוקשות לגבי בריאות וחולי, ולעיתים הם מאמינים שכל חוסר נוחות פיזי מעיד על כך שבריאותם פגומה.

מדוע חרדת בריאות ממשיכה למרות אישורים והרגעות?

אם הפחד של אנשים עם חרדת בריאות אינו מוצדק, מדוע אישור מרופאים שאינם סובלים ממחלה אינו מרגיע אותם? למרבה הצער, אין זה פשוט עד כדי כך.

כפי שהוזכר לעיל, כשאנו מרגישים חרדה מערכת ה"בריחה או לחימה" מתעוררת לפעולה ואנו מרגישים מגוון סימפטומים כמו עלייה בקצב הלב, קשיי נשימה, סחרחורת או הזעה.

למרות שתחושות אלו אינן מסוכנות, אם הן מתרחשות בדיוק כשהאדם הסובל מחרדת בריאות מודאג בנוגע לבריאותו, הן מהוות דלק למדורת הדאגה.

התנהגויות מסוימות של אנשים עם חרדת בריאות מונעות מהם להבין שאינם חולים, למשל חיפוש אישור מרופא או מקור רפואי אחר.

הרגל זה מוביל לכך שהאדם מסתמך על אישורים בכדי להשיג הקלה מדאגותיו הבריאותיות.

בדיקת הגוף גורמת אף היא לאדם להיות עסוק בו יתר על המידה ולשים לב לשינויים מינוריים שאנשים בדרך כלל מתעלמים מהם.

כך, נוצר מעגל אכזרי של תשומת לב לתחושה, פירוש שגוי שלה כאיום, חרדה, חיפוש אישור, תשומת לב מוגברת ומיקוד בתחושות הגוף וחוזר חלילה.

חרדת בריאות ו- OCD

OCD כולל מחשבות טורדניות (אובססיות) ודחף לבצע פעולות באופן כפייתי (טקסים או קומפולסיות) המפחיתים את המצוקה שהאדם חווה.

כפי שניתן לראות בתיאור סיפורה של דונה, קיימת חפיפה בין אוסידי לחרדת בריאות: פחדים מתמידים בנוגע לבריאות מקבילים לאובססיות ב-OCD וניסיונות לקבל אישור מקבילים לטקסים ב-OCD.

עם זאת, קיימים הבדלים חשובים. לאנשים עם חרדת בריאות יש יותר סימפטומים גופניים ופחות תובנה לכך שחששותיהם אינם הגיוניים בהשוואה לאנשים עם OCD.

לדעתי, חרדת בריאות היא ביטוי של אוסידי, וכפי שיתואר בהמשך, אני משתמש באותן טכניקות טיפוליות שהייתי משתמש בהן עם אדם הסובל מ-OCD.

טיפול CBT בחרדת בריאות

טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) מועיל בחרדת בריאות מחייב כי האדם:

א. ישנה את הפירושים המאיימים שלו לתחושות גופניות נורמליות.

ב. יפסיק לבצע התנהגויות כפייתיות כמו בדיקות וחיפוש אישורים.

 טיפול קוגניטיבי התנהגותי כולל את הצעדים הבאים על מנת להשיג מטרות אלו, ויש לבצע אותם בעזרת מטפל מיומן:

1. הערכה רפואית:

לפני תחילת הטיפול, יש לפסול מצבים רפואיים ממשיים על ידי בדיקה מקיפה. יש לבחון את המידע פעם אחת בלבד ולקבל אותו כראייה לכך שבריאות האדם תקינה. כמובן שאם ההתנהגויות הכפייתיות של האדם כוללות התייעצות תכופה עם רופאים, אין צורך בבדיקה נוספת, אלא ניתן להסתמך על חוות דעת קודמות.

2. פסיכו-חינוך:

הקניית מידע מדויק ולא מאיים על התחושות הגופניות שהאדם מרגיש, ורואה כסימפטומים למחלה. כמובן שאין הדבר דומה לסיפוק אישור, האדם נדרש ליישם מידע זה בכוחות עצמו, במקום לבקש שוב ושוב מהרופא אינפורמציה. כמו כן, לא מדובר בהרגעה לתחושה גופנית או סימפטום ספציפיים,  דבר המוביל לרגיעה זמנית לגביהם, ועליה במצוקה ובצורך לקבלת אישור והרגעה כשתחושות או סימפטומים אחרים עולים. ב-CBT  ניתן הסבר המאגד בתוכו את כל הסימפטומים שהאדם חווה, ומאפשר על ידי כך לאדם ליצור "סיפור מסגרת" שונה מההסבר המאיים הרגיל, מעבר לסימפטום ספציפי.

3. טיפול קוגניטיבי:

במהלך טיפול CBT נעשה שימוש בטכניקות של טיפול קוגניטיבי על מנת לשנות את הפירושים הלא מציאותיים לתחושות גופניות נורמליות ולא מזיקות. מדובר בגילוי מודרך, בו המטפל עוזר להיפוכונדר לחקור את הראיות בעד ונגד הפרשנויות המאיימות. על השימוש בטכניקות אלו להיעשות בזהירות, כיוון שהן יכולות להיהפך לכפייתיות, כשהאדם משתמש בהן באופן חוזר כדי לאשר לעצמו (או בעזרת המטפל) שאינו נמצא בסכנה גם אחרי שהבין זאת – כלומר, לא מדובר ברכישת מידע חדש, אלא בפעולה טקסית להרגעת חרדה, בדיוק כמו שאלות חוזרות לרופא.

4. טיפול התנהגותי – חשיפה ומניעת תגובה:

חשיפה היא עימות הדרגתי עם תחושות גופניות ומצבים שהאדם נמנע מהם בשל פחד ממחלה.

במהלך החשיפה ההיפוכונדר לומד להתמודד עם חוסר הוודאות בנוגע למקור התחושה הפיזית – האם היא סימפטום למחלה או לא.

בהתחלה, אנשים חווים מצוקה כשהם מבצעים חשיפות, אולם עם הזמן המצוקה שוככת בתהליך הנקרא הביטואציה (התרגלות).

כתוצאה מההתרגלות, האדם לומד שאינו צריך לחשוש ממצבים ותחושות אלו כיוון שהמצוקה שהן גורמות אינה נמשכת לנצח.

מניעת תגובה מתרחשת אחרי החשיפה.

היא כוללת התנגדות לחפש מידע בנוגע לבריאות ומחלה או לקבל אישור אחר.

במילים אחרות, אחרי שהאדם הסכים להיחשף לנושא הבריאותי המעורר אצלו חרדה, הוא לומד להתמודד בצורה בריאה ולא טקסית.

* תרגום חופשי עם תוספות ושינויים. המאמר המקורי באדיבות המרכז לטיפול ב-OCD, שיקאגו