סגנונות חשיבה שמניעים עיסוק מופרז במראה
1. רומינציות
2. התמקדות בעתיד
בדומה לרומינציות, המוטיבציה היא פתרון בעיה, אולם הפעם מדובר בבעיה עתידית. בניגוד לרומינציות, המיקוד יכול להיות בדברים שיש לאדם שליטה כלשהי עליהם אלתרתי, נשמע נכון?
הסובל מההפרעה שואל את עצמו מה יקרה אם יראו אותו' במידה והוא מגיע למסקנה שהתוצאות יהיו שליליות (למשל ידחו אותו או ילעגו לו) הוא מתכנן איך למנוע תוצאות אלו על ידי הימנעות או פעולות כפייתיות.
3. השוואות חברתיות
המטרה בהשוואות חברתיות היא לראות איפה אני עומד, דוגמא להשוואה היא הסתכלות על ירכיים של נשים אחרות בים כדי להבין איך הירכיים שלי נראות. יש מספר בעיות עם השוואות אלו.
ראשית, עצם ההשוואה בעייתית, כיוון שהיא מחזקת את התפיסה שיש למראה חשיבות עליונה על פני כל דבר אחר, וכמובן – את העיסוק המחשבתי בנושא.
שנית, ההשוואות אינן הוגנות: לרוב ההשוואות אינן נעשות לגבי כל האוכלוסיה, אלא לגבי מי שהאדם רואה כיפה במיוחד.
לחילופין, ההשוואה מתמקדת באיבר שהאדם לא אוהב בעצמו, ולא במכלול.
גם האופן בו ההשוואות מתבצעות פוגע במהימנות שלהן: בעוד שהסובל מ-BDD מסתכל על עצמו בדקדקנות ולעיתים בזוויות לא מחמיאות, הוא יסתכל על אחרים ממרחק, בזויות ספציפיות (למשל, בחינת חזה של נשים אחרות כשהן עומדות ועם חזיה, לעומת הסתכלות על החזה שלי ללא חזיה, כשאני שוכבת על הגב) ובמידה ומדובר במדיה – אחרי איפור, צילום מקצועי, וכמובן – פוטושופ.
כך, ההשוואות מחזקות את הדעה של הסובל מהפרעה בדימוי הגוף, לפיה המראה שלו מעוות או בעייתי.
4. ביקורת עצמית / הענשה עצמית
המוטיבציה המניעה אנשים שמבקרים עצמם בחריפות על מראם החיצוני ("אתה מכוער", "השיער שלך דוחה", "את נראית כמו מכשפה עם האף הזה, פשוט מחרידה") היא להגן על עצמם מפני התקפות של אחרים.
לדעתם ברור שאחרים ילעגו להם, ואם הם יעשו זאת קודם לכן, הם יגנו על עצמם מהתקפות באחת מהדרכים הבאות:
- הם יהיו כבר כ"כ רגילים לעלבונות שהדבר לא יפגע בהם.
- המודעות לעצמם ולתוצאות הצפויות יובילו לכך שהם יגנו על עצמם במפגש עם אחרים (למשל הגנה נפשית על ידי ציפייה לגרוע מכל, או הגנה קונקרטית על ידי הסוואת הפגמים).
- כל עוד הם יזכרו עד כמה הם מחרידים, הם לא יעזו להשלות עצמם ולנסות לפתח קשרים, וכך ימנעו מאכזבות ולעג.
5. חיפוש פתרונות
הפועלים ממוטיבציה זו מונעים ממחשבה שהם יכולים לתקן את העיוות לכאורה. הם יקראו על ניתוחים פלסטיים ופתרונות קוסמטיים שונים, יבצעו בעצמם פרוצדורות שונות וכן הלאה.
למה אני מסתכל כל כך הרבה בראי?
כל אחת מהמוטיבציות הנ"ל יכולה לעורר פעולות כפייתיות או הימנעות. ניקח למשל הסתכלות בראי:
1. רומינציות
כשזו המוטיבציה המניעה, ההסתכלות בראי תגיע מתקווה שאני לא מכוער כפי שאני חושב. לעיתים המסקנה תהיה המסקנה הרגילה, לעיתים יהיה רגע טוב (והתקווה שהוא יגיע, גם אם זה קורה אחת לאלפי פעמים, מגבירה את המוטיבציה לבדוק), אך הוא יהרס בבדיקה הבאה. לעיתים יש טקס הכולל מעבר בין מראות ובסוגי תאורה שונים כדי לבדוק את המצב לאשורו.
2. התמקדות בעתיד
כאן ההסתכלות בראי תנבע מרצון לזהות את הבעיות בהופעה החיצונית, ובהתאם למסקנות – להחליט על פעולה (למשל הימנעות ממפגש חברתי, שימוש באיפור מסיבי או הצגת צד אחד של הפרופיל).
3. השוואות חברתיות
האדם מסתכל בראי ומשווה את הנשקף אליו לדמות או דמויות שהוא מחזיק בראשו (לרוב דמויות אידיאליות). כמו כן, האדם יכול להסתכל בראי בזמן או אחרי מפגש חברתי. למשל, אישה שתלך לשירותים בזמן מפגש עם חברות, תסתכל בראי ותשווה את אפה וגוון עורה לאלו של חברותיה והמלצרית.
4. ביקורת עצמית
עבור אנשים שמבקרים עצמם כהגנה, הראי מספק ראיות שמספיקות לשלוח אותם למאסר עולם עם בידוד ללא אפשרות חנינה (אך גם מבלי להסתכן בדחייה).
5. חיפוש פתרונות
הסתכלות בראי מאפשרת להבין מה צריך לתקן ולתכנן איך לעשות זאת. חלק מהתיקונים יהיו באופן מיידי, למשל הוצאת שערות או "שחורים". פעמים אחרות הראי מאפשר לתכנן שינויים ופתרונות שיעשו בעזרת אנשי מקצוע, למשל ניתוח אף, פילינג עמוק, בוטוקס, שאיבת שומן ועוד.
תיאום פגישה