אגירת בעלי חיים

ד"ר קארן ל. קאסידיי*

כשרוב האנשים שומעים על אספן של בעלי חיים הם חושבים על הסטירואוטיפ של אשת חתולים משוגעת או מצדדים מיד בבעלי החיים שניצלו ממצוקה.

לעיתים רחוקות אנשים מקדישים מחשבה לכיצד חייו של אספן בעלי חיים נראים, או מה מוביל לאגירה זו.

חייהם של רוב האגרנים הכפייתייים של בעלי חיים דומים לאלו של אגרנים כפייתיים אחרים – הם סובלים מבידוד חברתי, פגיעה באיכות חייהם, מצוקה רגשית ופעמים רבות מנתק ממשפחתם וחבריהם.

אגירה כפייתית של בעלי חיים גורמת לסבל רב לאגרן ולבעלי החיים גם יחד, וכשמתגלה, מעמיסה ומקשה על הגופים המטפלים בבעלי חיים באיזור, הנאלצים למצוא פתרון למספר גדול של בעלי חיים.

לעיתים יש צורך בעזרה לאומית כדי למצוא פתרון לכל בעלי החיים.

אף אחד לא יודע עד כמה אגירת בעלי חיים נפוצה. דיווחים לרשויות על אגירת בעלי חיים והתייחסויות של התקשורת לנושא עלו פי חמש בעשור האחרון.

כמו כן, ידוע כי 40% מהאגרנים הכפייתיים אוספים גם בעלי חיים. אלפי בעלי חיים מושפעים מאגירה זו כל שנה, והאינטרנט מקל על אגרנים במשימה להציל בעלי חיים.

ידוע כי כמו באגירת חפצים, גם בתופעה זו הסובל מהבעיה לא יפנה לרוב לעזרה, וכך מקרים אלו מגיעים לידיעת הרשויות רק אם אחרים מתלוננים עליהם.

ב-1997 נוסד מרכז מחקר לאגרנות של בע"ח האוסף מידע מוטרינרים, אנשי בריאות הנפש ורשויות מקומיות על מנת להשיג מידע מדויק על הבעיה.

סיבות לאספנות כפייתית של בעלי חיים :

אספנים של בעלי חיים דומים לאגרנים כפייתיים של חפצים, בדומה להם, יש להם קושי בשלושה תחומים:

• רכישת חפצים או בעלי חיים,
• הטיפול ברכושם,
• וקושי מהיפטרות מרכוש או מסירת בעלי חיים.

אגרנים אלו קוראים באופן כפייתי באתרים המפרסמים מודעות לאימוץ בעלי חיים, מגיעים לצער בעלי חיים ואגודות דומות או מקלטים של העיריה, וסורקים את הרחובות בחיפוש אחר בעלי חיים ללא בעלים – התנהגויות אלו מובילות לכך שבסופו של דבר יש להם מספר גדול מדי של בעלי חיים.

לעיתים קרובות אספנים של בעלי חיים רוכשים או משיגים אותם כיוון שהם מדמיינים את כל הדרכים הנפלאות בהן יוכלו להיטיב עם בעל החיים.

יש להם כוונות טובות לטפל בהם, אולם הם סובלים מקושי בארגון ותשומת לב, ולחלקם יש גם הפרעות קשב והיפראקטיביות, כך שבסופו של דבר בתיהם הופכים למלוכלכים ומבולגנים.

יש להם קושי בקבלת החלטות, כך שהם אינם מצליחים להחליט למשל איזה בעל חיים הם הכי אוהבים ואיזה עדיף שימסרו לאימוץ.

לאוגרים יש גם קשר רגשי חזק לחפצים או בעלי החיים שהם אוספים.

האגרנות מגינה עליהם בפני הכאב שבויתור על חיה או חפץ הנראים להם מיוחדים מאוד, וזאת למרות שכמות בעלי החיים או החפצים מקשה על חייהם.

הם מדמיינים את החיים הנפלאים שיהיו לבעל החיים שהם מצילים, ומתעלמים מכך שהמספר הגדול של בעלי החיים מקשה לתת להם טיפול הולם.

אגרנים מתבלבלים בין כוונות טובות לשים סדר בכאוס לבין פעולה אמיתית של סידור וצמצום האוספים.

למשל, כשהם מזיזים ערימות של חפצים הם מרגישים כאילו השיגו שינוי משמעותי, למרות שמתבונן מבחוץ לא יבחין בכל שוני.

אגרנים כפייתים של בעלי חיים נוהגים באופן זהה, הם מפנים שטח קטן מהפרשות של בעלי חיים, או מוצאים מקום אחסון לאוכל שלהם, אך אינם מתמודדים עם כך שביתם הופך לכאוס כיוון שיש להם בעלי חיים רבים מדי.

הגורמים לאגירת בעלי חיים יכולים להיות שונים משל אגרנות "רגילה".

במחקרים נמצא כי אגירת בעלי חיים מתחילה פעמים רבות אחרי אירועי חיים קשים כמו מחלה, נכות או מוות של אדם קרוב.

אצל אגרני חפצים לעומת זאת, לא ידוע כיום על אירועי חיים שיכולים להוות טריגר לאגרנות, והיא מתחילה בשנות העשרה או בבגרות הצעירה.

לאגרני חפצים יכולים להיות פעמים רבות סגנון תקשורת או או הפרעות הגורמות להם להעדיף לחיות בבדידות, לרבים מהם אין חברים רבים, הם אינם נמצאים בזוגיות ואנשים המכירים אותם אומרים שאכפת להם יותר מחפצים מאשר מבני אדם.

לעומתם, אגרני בעלי חיים כמהים לקשר עם בעלי חיים ובני אדם.

הם רואים את בעלי החיים כמקור העיקרי או היחיד לאהבה בחייהם, ומדגישים עד כמה הם נותנים ומקבלים אהבה מהחיות.

לאנשים אלו יש קשרים טובים עם משפחתם וחברים והם בעלי יכולת להעניק אהבה רבה. נראה כי עבור אספנים רבים של בעלי חיים החיות מהוות מקור לאהבה נטולת קונפליקטים וסיכונים.

הם קוראים  פעמים רבות לבעלי החיים "ילדים שלי" ומבלבלים בין הכוונות הטובות שלהם לבין חוסר היכולת הפרקטית שלהם לדאוג לסביבה בטוחה ונקייה וטיפול הולם לבעלי החיים.

הם רואים עצמם כמושיעים של בעלי חיים שאף אחד לא רוצה בהם, וזה הופך אותם לאנשים מיוחדים בעיניהם, כלומר, האגירה מספקת להם זהות הגורמת להם להרגיש מיוחדים, אהובים וחשובים.

הם לא מוכנים למסור את בעלי החיים שלהם לאימוץ, כיוון שהם מרגישים שאף אחד לא יכול לאהוב אותם כמוהם.

אגירה כפייתית של בעלי חיים – נזקים :

אגרנות של בעלי חיים היא מעציבה במיוחד כיוון שהיא מובילה להזנחה של בעלי חיים וגורמת לסבל לאגרן עצמו, הקרובים לו ולבעלי החיים, כך שרבים נפגעים.

האגרנים מזניחים פעמים רבות את עצמם, אינם דואגים לבריאותם, אינם ישנים מספיק, והתזונה שלהם נפגעת כיוון שהטיפול בבעלי החיים מכלה את זמנם וכספם.

בריאותם יכולה להיפגע כיוון שהם אינם מצליחים להתמודד עם הלכלוך שנוצר מהחזקת בעלי חיים רבים ואינם מפנים אותו ומנקים כראוי, וכך הם יכולים לסבול ממחלות הנגרמות כתוצאה משאיפת אדי שתן, מקרציות או פרעושים ומחלות אחרות שבעלי חיים נושאים.

בעלי החיים חולקים גורל דומה לזה של בעליהם וסובלים מתזונה והגיינה לקויות, מחלות ואף מוות. מרחב המחייה שלהן מוגבל ואם חיה מותקפת על ידי חיה אחרת אין לה לאן לסגת.

בדומה לאגרנים של חפצים, גם אגרנים של בעלי חיים מגיעים לטיפול מיוזמתם לעיתים נדירות בלבד, ולרוב בני משפחה או חברים דוחפים אותם לטיפול. הקושי שלהם בקבלת החלטות, בהפסקת רכישת בעלי החיים וחוסר האמון שלהם ביכולת של אחרים לדאוג לבעלי החיים מונעים מהם לחפש עזרה.

כמו כן, לרוב אגרני בעלי החיים אין עיסוקים אחרים שיגרמו להם להרגיש בעלי ערך, כיוון שכל חייהם מוקדשים לטיפול בחיות.

סילוק בעלי החיים לא ילמד אותם איך לנהל את חייהם בצורה שונה ולהימנע מחזרה לאגירה, כפי שפינוי החפצים של אגרני חפצים פשוט מספק מקום לאגור חפצים חדשים. דיווחים של אנשי מקצוע בתחום בעלי החיים מעידים על כך שללא טיפול הולם אגרני בעלי חיים חוזרים לאגור.

טיפול באגרנות כפייתית של בעלי חיים

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מלמד את אגרן בעלי החיים כיצד להתמודד עם הגורמים שיצרו את האגירה.

מחקרים על טיפול באגרני חפצים מעידים כי טיפול זה מונע או מפחית אגירה חוזרת. אין די מחקרים בנושא, אך אין סיבה להניח שיהיו תוצאות אחרות באגרנות של בעלי חיים.

טיפול באגרנים של בעלי חיים יערב לרוב גם גורמים המוסרים בעלי חיים באיזור, למשל צער בעלי חיים, על מנת להקשות על האגרן לאסוף עוד בעלי חיים אחרי שהצליח לקבל החלטה קשה ולמסור מבעלי החיים שברשותו.

רצוי שגם המשפחה והחברים יהיו מעורבים, כדי לאפשר לאגרן לפתח או לשמור על קשרים חברתיים מספקים שיחליפו את האהבה שנתן וקיבל מבעלי החיים.

הקרובים לאדם מעמתים אותו פעמים רבות, כיוון שהם נחרדים ממצבו, אולם עימות האגרן עם המצב הגרוע של בעלי החיים שברשותו פשוט גורם לו להתגונן ולחזור בפני עצמו על כל הסיבות לאגרנות ולהרגיש דחוי. בטיפול אנשים הקרובים לאגרן מקבלים הנחיות כיצד יכולים לסייע לו בדרך לא תוקפנית, שתאפשר לו להיעזר בהם ולשנות התנהלותו.

*באדיבות המרכז לטיפול ב-OCD, שיקאגו

ד"ר קאסידיי בכתבת וידאו על אגרנות בעלי חיים