עבודה קוגניטיבית על פחד מנזקים או מחלות

חלק מהאנשים שעושים בדיקות כפייתיות יודעים שאין ממש בחשש והסבירות שהקטסטרופה תקרה היא נמוכה, או כלל אינם מוטרדים ממחשבה על קטסטרופה אלא פשוט מרגישים צורך לבדוק.

אם זה המצב, אין צורך לעשות עבודה קוגנטיבית (עבודה על החשיבה) בנושא OCD, אלא אפשר לגשת מיידית לחלק ההתנהגותי של ההתמודדות.

במידה וקיים אצלכם חשש ואתם מייחסים לו הסתברות גבוהה, יש לבחון קודם כל את ההנחות שלכם.

ניקח למשל אדם שחושש שהלפטופ שלו עלול לגרום לקצר, וכתוצאה תפרוץ שריפה שתחריב את ביתו ובתי השכנים ואולי אף תגבה קורבנות. כשהוא נשאל מה ההסתברות לכך הוא אומד אותה ב-10%.

אפשר להבין למה הדבר כל כך מפחיד אותו, רוב האנשים היו עושים לא מעט כדי למנוע אסון שהסבירות שלו היא אחת לעשר.

השלב השני הוא מתן הסתברויות לכל חלק על סמך חוויות עבר ומידע שיש לאדם :

למשל, אם יצאתי מהבית אלפי פעמים מאז שרכשתי את הלפטופ ומעולם לא שכחתי לנתק אותו לפני היציאה – הסבירות שהדבר יקרה היא אפסית.

במידה ואין לאדם מידע מדויק – יש ללמוד את הנושא, למשל לבחון מה השכיחות של שריפות כתוצאה מקצרים במחשבים ניידים.

חלק מההסתברויות לא ינתנו על סמך נתונים מדוייקים אלא על סמך השערה, תחושת הבטן של האדם.

כיוון שתחושת הבטן של אדם עם מחשבות טורדניות יכולה להיות מוטה בתחום זה, או מוטה בכל הקשור להערכת סיכונים, גם תחושת הבטן תיבחן בדרך או דרכים שונות – למשל על ידי הצגת השאלה למספר אנשים (סקר) והסתמכות על תשובותיהם.

בכל מקום בו מתקבלת תשובה שלילית (לא שכחתי את הלפטופ מחובר לחשמל) – החקירה נגמרת ואין מעבר לשלבים הבאים.

לדוגמא:

לאחר שהעץ נבנה, מחשבים את ההסתברויות שעולות ממנו. הדבר נעשה על ידי כפל האחוזים של תשובות ה"כן" בכל שלב.

 1%*2%*2%=0.004%  או במילים אחרות, סיכוי של 4 למאה אלף שהדבר יקרה, וגם הסיכוי לכך הוא מופרז כיוון שהוא מבוסס על הערכות של אדם שהערכת הסכנה שלו מוטה.

שיטת עבודה זו מתאימה לכל סיכון שהאדם מעריך באופן מופרז ומבוסס על אירועים ממשיים.

בחינת הסיכוי להידבק באיידס כתוצאה מהליכה יחף בשפת הים, שכאב הראש שיש לבחור בן 18 הוא גידול במוחו, הסבירות שנחש יעלה לקומה שישית, יכנס דרך החלון שאולי השארתי פתוח ויכיש למוות את הילד  – כל המחשבות הטורדניות האלו ניתנות לבחינה בשיטה זו.

בחינת הסתברויות אינה מתאימה, לעומת זאת, לאירועים לא מוחשיים, כגון הסיכוי שאלך לגיהנום אחרי מותי כתוצאה ממחשבה לא מוסרית, או שמחשבות על סרטן אצל יקירי הופכות אותם לפגיעים יותר לכך.

סייג חשוב לשיטה זו הוא שאין לבצע אותה שוב ושוב על מנת להפחית את החשש מסכנות שונות.

מטרת בחינת האחוזים היא לסלול את הדרך לשנות התנהגות נמנעת ו/או טקסית לאנשים שמעריכים סיכונים בצורה מופרזת.

מהרגע שידע זה נרכש, חזרה עליו אינה תורמת מידע נוסף ולכן היא כפייתית במהותה, בדומה לכל פעולה או מחשבה אחרות שתכליתן להפחית את חוסר הוודאות והספק.