נגיעות ותנועות כפייתיות – סיפור נוגע

ד"ר פרד פנזל*

OCD כולל קבוצות שונות של סימפטומים, אחד הביטויים הפחות מוכרים הוא טקסי נגיעה ותנועה.

אנשים המתמודדים עם ביטוי זה של הפרעה טורדנית כפייתית יכולים להציג אחת או יותר מההתנהגויות הבאות "

• להסתכל על מישהו בדרך מסוימת.
• לנוע בצורה סימטרית או לפי דפוס מסוים.
• להיות חייבים לצעוד בדרך מסוימת או לדרוך או להימנע מלדרוך על נקודות מיוחדות.
• לנוע בצורה מסוימת בזמן שהם עושים פעולות ספציפיות.
• לעשות את ההיפך של תנועה שהאדם ביצע.
• לחזור על פעולות מסוימות כמו ישיבה, מעבר בדלת או קימה מספר פעמים או עד שהן ירגישו נכונות.
• לגעת בריהוט לפני שמשתמשים בו או עם סיום השימוש.
• לגעת בדלתות או מגירות לפני שפותחים או סוגרים אותן, או בסף הדלת לפני המעבר.
• לגעת בחפצים מספר פעמים מסוים או בדפוסים ייחודיים.

טקסים אלו ואחרים באותו סגנון נעשים לרוב על מנת להפחית מצוקה שהאדם חווה כתוצאה ממחשבות טורדניות (אובססיות)

עם זאת, יש מספר תת קטגוריות שלא תואמות בדיוק לדפוס זה, תת קטגוריה אחת שאינה מתאימה לדפוס זה היא:

 חשיבה מאגית או טקסים של אמונות טפלות :

אנשים אלו מקשרים בין דברים שאין ביניהם קשר במציאות על מנת להשיג שליטה על מחשבות מאיימות, כדי למנוע אירועים עתידיים לא רצויים, כדי להבטיח שדברים מסוימים יתרחשו או לבטל אירועים או מחשבות קודמים, העלולים להוביל לאירועים שליליים לדעת האדם.

אפשר לסווג ביטוי זה של OCD כחלק מחשיבה מאגית או אמונות טפלות, אולם טקסי נגיעה הם ייחודיים, ולכן אני מאמין שהם צריכים להיחשב כקטגוריה בפני עצמה. בכל מקרה, לא ניתן להפריד לגמרי בין הקבוצות, כיוון שקיימת חפיפה.

קסם לרוב מערב טקסים, והם חייבים להיערך בצורה "מושלמת" כדי שיעבדו.

ההתנהגות הכפייתית חייבת להיעשות מספר פעמים קבוע או בסדר מסוים שאי אפשר לסטות ממנו, כשלעיתים שני הכללים מתקיימים והאדם סופר ועושה את הטקס בסדר קבוע.

לעיתים האדם מרגיש צורך לגעת בדברים עד שירגיש שנגע "נכון".

לרוב אפשר לראות "נוגעים" מתופפים, אוחזים או נוגעים בחפצים מספר פעמים זוגי או אי זוגי או עד שהם מגיעים למספר נגיעות ספציפי.

אם הם לא ביצעו את הטקס בצורה מושלמת או שבמהלכו צצה מחשבה או תמונה לא נעימה ש"זיהמה" את הטקס, לרוב האדם יפסיק ויתחיל את הטקס מההתחלה.

כיוון שהאנשים שמבצעים את הטקס מרגישים מצוקה, וכשאנשים מרגישים מצוקה תפקודם נפגע, לא נדיר שאנשים אלו יגעו בחפץ מאות פעמים לפני שיוכלו להמשיך הלאה.

חלק מהסובלים מביטוי זה של OCD מפתחים יבלות מרוב נגיעות.

למרבה הצער נגיעות מספקות הקלה קצרת טווח בלבד מהמצוקה, והתוצאה ארוכת הטווח היא הגברת המצוקה.

ככל שהם מבצעים יותר את טקסי הנגיעה, תתפתח התמכרות התנהגותית חמורה יותר, עד שלבסוף הטקסים ישתלטו על כל יומו של האדם וכל פעילויותיו.

לרוב יש חלקים מסוימים בחפצים המהווים יעד מועדף לנגיעות, למשל הפינות או הקצוות של החפצים, מרקם מיוחד או פגמים במשטח, למשל גבשושיות, סדקים או נקודות מחוספסות.

כתמים או נקודות על הרצפה יכולים להוביל להתנהגות כפייתית אף הם, כשהאדם מרגיש שעליו לעבור אותם בדרך מסוימת או להימנע מדריכה עליהם.

נגיעה בדלתות נפוצה אף היא, כשהאדם צריך לגעת במשקוף למשל לפני שיכנס או יצא מהחדר, או בדלת עצמה לפני פתיחתה או סגירתה. לעיתים אנשים המבצעים התנהגויות כפייתיות אלו "נתקעים" ואינם יכולים להיכנס או לצאת ממקום עד שיבצעו את הטקס בצורה "נכונה".

באופן דומה הם יכולים "להיתקע" בפעולות אחרות, למשל בישיבה או קימה מכיסא, במשך זמן ממושך.

ביטויים נפוצים נוספים של נגיעות הן נגיעות חוזרות בחפצים או סגירתם בדרך מסוימת, למשל סגירה חזקה במיוחד של בקבוקים או קופסאות.

גם צורך להחזיק או לגעת בחפץ המשמש לפעילות יומיומית נפוץ בביטוי זה ואפשר לראות אותו בפעולות שונות כמו מקלחת, צחצוח שיניים או גילוח.

אחד מטקסי הנגיעה המאגים הנראים משונים מבחוץ הוא טקס בו האדם מבטל תנועות שעשה "לא נכון".

הדבר נראה כמו הרצת סרט אחורה כיוון שהאדם עושה את אותן פעולות שביצע שוב, אך בסדר הפוך.

כך למשל, האדם יכול לצאת מהחדר בהליכה אחורה, כשהוא חוזר על כל התנועות והמחוות שעשה כשנכנס.

צורך בסגירות :

בתת קבוצה זו האנשים נוגעים מתוך צורך להשיג שלמות או סגירות.

אין להם סיבה מוגדרת לפעולות, הם פשוט מרגישים שמשהו "חסר" ומצוקה או מתח המלווים לכך, העוברים כשהם מבצעים את הנגיעה בדרך "נכונה".

לעיתים הייתה מחשבה שהסבירה כביכול את ההתנהגות, אולם הם כבר שכחו אותה.

נגיעות דמויות טיק :

בקבוצה זו אין סיבה לנגיעה, היא דומה לדחף להתעטש, ניתן לדחות את הנגיעה לזמן מה, אך לא לוותר עליה לגמרי.

נגיעות אלו דומות לטיקים במובנים רבים ולעיתים אף מאובחנות כטיקים, ככל הנראה מדובר בשטח ביניים בין טיקים לטקסים, כשאין תמיד הפרדה ברורה בין טיקים לטקסי נגיעה.

במקרים אלו, לעיתים יש צורך בהתאמה תרופתית בנוסף לטיפול התרופתי הרגיל ב-OCD, למשל על ידי הוספת תרופות כמו רספרדל, זיפרקסה, גאודון או סרוקוול (שנעשה בהן שימוש בטיפול תרופתי בטיקים).

אין הגדרה ברורה של טקסים תנועתיים אלו, יש קשר בינם לבין תסמונת טורט, אולם אין חפיפה מוחלטת ורבים מהאנשים המבצעים טקסים אלו לא מציגים סימפטומים אחרים ההכרחיים להגדרת תסמונת טורט, למשל הופעת טיקים ווקאלים לפני גיל 21.

יש אבחנות אחרות כמו הפרעה מוטורית כרונית או תסמונת טיקים לא מובחנת שיכולים להוות דיאגנוזה מתאימה יותר. חוסר הבהירות של ההגדרות מחייב מחקר נוסף בנושא.

טיפול בנגיעות כפייתיות ותנועות כפייתיות :

הגישה הדואלית המשלבת טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי היא הגישה היעילה ביותר כיום.

תרופות אנטי דכאוניות כמו פרוזאק, ציפרלקס, ציפרמיל, סרוקסט או אפקסור יכולות לספק הקלה על ידי הפחתת האמונות המאגיות והדחף לזוז או לגעת.

כפי שצויין לעיל, הוספת מינון נמוך של רספרדל, זיפרקסה גאודון, סרוקוול או תרופה אחרת נמצא כמועיל בשיפור המקרים העמידים בקטגוריה זו.

כיוון שטיפול תרופתי אינו מעלים את כל הסימפטומים, הוא אינו מספיק כשלעצמו.

אחת ההשפעות החשובות ביותר של תרופות היא שהן מסייעות לאדם להרגיש מספיק חזק כדי שיוכל לעבור טיפול התנהגותי בהצלחה.

העיקרון הבסיסי בטיפול התנהגותי הוא להתמודד באופן הדרגתי עם המצוקה כך שבהדרגה נבנית עמידות למצוקה, עד למצב בו הם אינם חייבים לבצע טקס כדי לקבל הקלה.

טיפול זה נקרא טיפול בחשיפה ומניעת תגובה, והוא מתבצע בצורה שונה במקצת במקרים בהם יש מחשבות טורדניות ובמקרים בהם יש דחף לגעת ללא מחשבות.

כשיש מחשבות מאיימות המטפל (לרוב פסיכולוג CBT) והמטופל בונים יחד רשימת מצבים, הנקראת היררכיה,  ובה כל מחשבה או מצב מאיים מקבלים מספר בין 0-100, המתאר את רמת המצוקה שהאדם חווה.

במהלך הטיפול האדם עם ה-OCD עולה בהדרגה בהיררכיה ומתמודד עם מצבים יותר ויותר מעוררי מצוקה עבורו, עד שהוא מתמודד עם המצבים הקשים ביותר ללא לבצע טקסי נגיעה או תנועה.

ככל שהאדם מתקדם בהיררכיה, תחושת השליטה שלו על הסימפטומים גוברת, ודברים שנראו בהתחלה כבלתי אפשריים להתמודדות הופכים לנגישים.

בקבוצת הצורך בסגירות הטיפול הוא טיפול בחשיפה ומניעת תגובה גם כן, אך בצורה מעט שונה.

לרוב אין קטסטרופה הקשורה להתנגדות לדחף לגעת או לזוז, אלא תחושת מצוקה או חוסר נוחות.

בטיפול אנשים עם או סי די זה לומדים להימנע מביצוע התנועות תוך התמודדות עם כך שהטקס לא סגור או מושלם.

הם עובדים כדי להגדיל את משך הזמן ומספר המצבים בהם אינם מבצעים את הטקסים.

בתת הקטגוריה השלישית (דחף לגעת או לזוז), יש שימוש בגישה התנהגותית שונה, הנקראת היפוך תגובה, טכניקה שנעשה בה שימוש בטריכוטילומניה (תלישת שיער כפייתית).

היפוך תגובה הוא טיפול הכולל מספר מרכיבים,  המגביר את המודעות של המטופל לזמנים ומצבים בהם הדחף מתגבר, מלמד טכניקות לריכוז כמו נשימות והרפיית שרירים וטכניקות ליצירת מתח שרירי.

בהמשך יש שילוב של טכניקות אלו על מנת לחסום את התנועות הכפייתיות.

זהו, כמובן, תיאור פשטני של הטכניקה, ויש צורך באימון ועבודה קשה על מנת ליישם אותה.

ניתן למצוא מידע נוסף בנושא בספר עזרה עצמית מאת ד"ר פנזל.

כפי שאפשר לראות, יש טיפול מתאים לכל סוגי ה- או.סי.די של תנועות ונגיעות. אנשים רבים עם OCD מחכם וסובלים שנים לפני שהם מגיעים לטיפול.  אל תהיו אחד מאלה, אין סיבה לחכות ולהיות תקועים.

* עיבוד של מאמר מאת ד"ר פרד פנזל. בתודה ל- OCD שיקאגו.