לורי קראות'*

אני עובר ליד תמונה של ילדי וחושב: "שטן, הם מתנתי לך", מספר ג'ון, מטופל חדש שלי, בעל נפלא, אב לשלושה ילדים ואיש מכירות מצליח. "למה שאחשוב כך? לעולם לא הייתי מוכר את נשמתי לשטן".

ביום אחר הוא סיפר בבושה "חתכנו צורות מנייר, ואז עלתה לי מחשבה שהשטן יגרום לי לאבד שליטה… בכנסיה אני מרגיש תקווה ואז אני חושב שאלוהים רוצה שאזיק למישהו. לעולם לא אמכור את נשמתי, זה הדבר האחרון שאלוהים ירצה".

אני לא נרתעת באימה כפי שהוא עושה, כיוון שמטופלים טובים ומוסריים רבים אחרים סיפרו לי אודות המחשבות הסיוטיות שלהם. תלמיד קולג' נוצרי סיפר על אובססיות לפיהן הריקוד "הפרוע" שלו עם בחורה הוא "רע" והוא נכשל במבחן ה"מה ישו היה עושה?" .

הוא משחזר שוב ושוב את סצינת הריקוד במוחו, מקווה שיצליח לאשר לעצמו שלא גרם לה לתקווה שגויה שישכב איתה.

ילדה קתולית בת 9 הוטרדה מאובססיות לפיהן יתכן וכתבה פעם אחת את המילה אלוהים מבלי להדגיש אותה ונמנעת מלדרוך על כתמים ברצפה שנראים לה כמו ישו.

כשהיא הצליחה במבחן בחשבון שלא התכוננה אליו חשבה ללא הרף שאולי רימתה והתפללה באופן כפייתי לאלוהים שיסלח לה.

אנשים הסובלים מ-OCD דתי ברחבי העולם סובלים ממחשבות דומות לאלו שפורטו לעיל.

יש להם מחשבות ואמונות לא הגיוניות חוזרות על כך שאינם אדוקים או מוסריים מספיק, למרות הוכחות המעידות כי ההיפך הוא הנכון.

הם מאמינים כי חטאו או יחטאו, כי יאכזבו את אלוהים או כי יענשו. כשמחשבות אלו מטרידות אותם הם מבצעים טקסים (קומפולסיות או כפייתיות) על מנת להירגע.

חלק חוזרים על משפטים דתיים, אחרים מתייעצים עם אנשי דת על מנת לקבל אישור.

רבים נמנעים ממצבים, כולל הימנעות מהליכה למקום בו הם מתפללים  – כיוון שהמחשבות האיומות שלהם מתעוררות שם.

ישנן עדויות על אנשים הסובלים מסוג זה של OCD מזה מאות שנים. מרטין לותר עונה במאה ה-16 על ידי דחפים לקלל את האל ואת ישו, וכשהתפלל הוטרד על ידי תמונות של השטן.

קדוש נוצרי בן המאה ה-16 לא יכל לדרוך על שתי פיסות קש מוצלבות מכיוון שהדבר יהיה חוסר כבוד לישו. גם כיום הנושא מטריד בצורות שונות אנשים הסובלים מ-OCD.

במחקר של פרופ' עדנה פואה מ-1995 נמצא כי ביטוי זה של OCD הוא החמישי בשכיחותו, אחרי זיהום, מחשבות אגרסיביות, סימטריה ודאגות סומטיות (גופניות).

מחקרים מראים כי OCD של דת נפוץ יותר אצל אנשים אדוקים או אנשים שהאמונה שלהם מדגישה עיקרים כמו מסירות מושלמת, או רואה מחשבות שליליות כחטא בדיוק כמו מעשים שליליים. אולם, OCD אינו מוגבל לאנשים אלו וגם אנשים פחות אדוקים או אף חילוניים סובלים מכך.

חלק מהאנשים – דתיים או לא דתיים, חווים OCD דתי כסוג של פרפקציוניזם מוסרי לא הגיוני. שמעתי אותם מדברים על פחד להסתבך ולהיענש בגלל טעות קטנה או טעות שלא הגיוני שעשו.

איש עסקים הוטרד ממחשבות על כך שסיפר לעמית לעבודה שקרא ספר, כשבפועל רפרף על אחד הפרקים ולא קרא ביסודיות, והתייסר במחשבות על איך יוכל לחשוף את "האמת" לאותו עמית. מסיימת לימודי משפטים חששה כי תידחה על ידי הוועדה כיוון שבהיסח הדעת לא סיפקה קורות חיים מושלמים.

היא הקדישה שעות וימים לטלפונים לבתי ספר ומעסיקים קודמים כדי לאמת תאריכים במקום ללמוד לבחינות.

אובססיות דתיות לעומת מוסריות או אמונות דתיות בריאות

אם יש לך מחשבה לא הגיונית ולא רצויה, האם הדבר אומר שיש לך OCD? לכולנו יש מחשבות מעין אלו, אולם אנשים ללא OCD  פשוט פוטרים אותן כלא חשובות וממשיכים הלאה.

אם אתה מסור לדת, ערכים מוסריים או אתיים שלך, ורוצה להיות טוב ככל שתוכל, האם מדובר ב-OCD דתי? אנשים מסורים וטובים רבים מרגישים כך ודורשים מעצמם עוד, אולם אין להם OCD. אנשים ללא OCD ינסו חזק יותר כשהם מרגישים אשמה או מאוכזבים ממשהו שהם חשבו או עשו, אולם הם אינם מוטרדים באופן אובססיבי לגבי כשלונם.

אנשים עם OCD, לעומת זאת, מפריזים בצורה דרמטית בתגובתם למה שהם תופסים ככשלונות שלהם. הם רואים חטאים היכן שאין חטאים או מאשימים את עצמם על כך שלא עמדו בסטנדרטים בלתי אפשריים. הם מוטרדים מספקות אינטנסיביים העוסקים בטוב שלהם, והאמונה שכיוון שיש להם ספקות בנושא- כנראה שהם רעים.

המצוקה שלהם מקשה עליהם לפטור את המחשבות, שדבקות בהם והם אינם מצליחים להעביר אותן.

השכיחות של המחשבות ועוצמת המצוקה שהן מעוררות הופכות אותן לאובססיות.

אפשר לחשוב על אובססיה כמו על עקיצת יתוש – היא לא רצויה, לא נעימה ונראה כאילו לעולם לא תעבור.

בתגובה, אנשים הסובלים מ-OCD מרגישים שהם צריכים להיפטר מהמחשבה הטורדנית בכל מחיר, התוצאה היא טקסים, והם משיגים את האפקט שגירוד עקיצת יתוש משיגה.

על מנת לנטרל מחשבות אלו, הסובלים מ-OCD  מבצעים טקסים פיזיים או מנטאליים כמו חזרה על משפט בתפילה, חיפוש אישורים או עשיית מעשה שיכפר על החטא.

הטקס יכול להקנות לאדם הקלה זמנית, אך המצוקה תחזור במלוא העוז תוך זמן קצר, כפי שעקיצת יתוש מגרדת יותר אם מגרדים אותה מאשר אם עוזבים אותה למרות הגירוד.

ג'ון, המטופל לשעבר, הוטרד שמכר את נשמתו לשטן בתמורה לחייו הנפלאים, וחזר על דרשות דתיות במשך שעות בשל כך, לבסוף הוא היה חוזר על המשפט "אני נוצרי טוב" שוב ושוב.

סחיטה בשם האל (חלק ב')

פיליפסון ושוורץ (2006) טוענים כי חלק מהסובלים מוטרדים לגבי פרטים קטנים של הטקס הדתי במקום לראות את התמונה המלאה. למשל, הם מתמקדים באמירת התפילה בצורה מושלמת במקום לחשוב על פיתוח הקשר שלהם לאל.

הם יכולים להיות "קדושים יותר מהאפיפיור", למשל נוצרים שיתוודו כל יום כשהמקובל הוא וידוי אחת לשבוע.

טקסי OCD הקשורים לדת שונים מאמונה אדוקה, אבל קשה לזהות את ההבדל ממבט ראשון. למעשה, לדתיים רבים יש התנהגויות שנראות לצופה מהצד כמו OCD.

ג'ניפר טרייג, מחברת ספר אירוני על בסיס חוויותיה הנקרא "השטן נמצא בפרטים הקטנים: תמונות מילדות אובססיבית", מתארת את הדרך בה אפשר להתבלבל בין טקסים יהודים לטקסים כפייתיים של OCD.

"היהדות יצרה כואורוגרפיה שלמה של טקסים, מחוות כפייתיות וטיקים", היא כותבת. "אנחנו שולחים ידנו מעלה כל פעם שאנחנו עוברים בדלת כדי לנשק את המזוזה.

אנו מנשקים את ספר התפילות כשאנו סוגרים אותו, את התורה כשאנו מתקרבים אליה, וכל אובייקט דתי שנפל. אנו מכסים את עיננו כשאנו קוראים קריאת שמע, מתכופפים, מתנועעים ומתיישרים כשאנו מתפללים… הדת היהודית דומה כל כך ל-OCD דתי, שכמה פסיכיאטרים, ואבי, שאלו אם יכול להיות שהן היינו הך".

"אולם, יש הבדלים עקרוניים. יהודים אורתודוקסים מונעים על ידי חובה רוחנית ומתוגמלים בתחושה של הגשמה, בעוד שהסובלים מ-OCD מונעים על ידי מעגל מוחי והתגמול שלהם הוא ידיים מתקלפות… רוב הסובלים מ-OCD לגבי יהדות נוטים להתעלם, או אפילו להפר חוקים רבים, כשהם מקפידים על אחד או שניים הקפדה מייסרת.

הטקסים נוטים לבוא לפני המצוות. אני יכלתי להפר שלוש או ארבע מעשרת הדיברות בבת אחת, שמחתי לשקר להורי ולא לשמור על השבת, כל עוד זה אפשר לי לנקות את ידיי בצורה כפייתית".

למרות שקיימים בה חוקים רבים השולטים על חיי האדם, היהדות, למעשה, אינה מחפשת שלמות.

למשל, יהודים דתיים לא יאכלו חלב ובשר באותה ארוחה, אבל לפי עקרונות ה"כזית", אין להם סיבה לדאוג אם טיפת חלק נגעה בארוחה.

באופן דומה, העיקרון המנחה הוא להתרכז לגמרי בזמן התפילה, באיחוד עם האל, אולם קיים עיקרון לפיו אם אינך מצליח להתרכז בתפילה, המשך מבלי לחזור (גרייסון, 2006).

יש דוגמאות לדתות אחרות שאמונות ומנהגים שלהן יכולים להיראות כמו OCD, אולם הייסורים המלווים את האובססיות והטקסים, הספקות והאשמה מבדילים בין אנשים המקיימים את מצוות הדת לסובלים מ-OCD.

מה גורם ל-OCD  של דת?

דת עצמה אינה גורמת כמובן ל-OCD, זאת פשוט הצורה בה ה-OCD  של חלק מהאנשים מתבטא.

ל-OCD יש יכולת יוצאת דופן לפגוע בעקב האכילס של אנשים, לתקוף את המקומות הפגיעים ביותר שלהם. חלק מהתיאוריות אומרות כי לאנשים עם OCD יש אמביוולנטיות בערך העצמי, למשל, אם האמונה הבסיסית שלהם היא שהם "רעים", הם ישימו לב יותר למחשבות ה"מוכיחות" זאת, ויפטרו כלא כלום את הראיות לכך שלמעשה הם טובים (Wilhelm & Steketee, 2006).

למרות שג'ון הוא איש משפחה מסור, הוא התמקד על המחשבות הרעות ולא רציונאליות שלו לגבי פגיעה באנשים האהובים עליו.

כיום חוקרים מאמינים כי אוסידי הוא גנטי ועובר במשפחה.

כשלאדם יש נטייה גנטית ל-OCD הוא יתעורר בשלב כלשהו על ידי אירוע, חוויה או גורם לחץ חיצוני והנטייה תהפוך ל-OCD במלוא עוזו.

גם מבלי שיהיה אירוע יוצא דופן, ההפרעה תפרוץ בסופו של דבר בעקבות אירוע או תקופה מלחיצים.

ג'ון זוכר כי האוסידי שלו פרץ בגיל 7. מורה בבית הספר הקתולי בו למד, דיבר על אדם שמכר את נשמתו לשטן.

הערה זו הציתה אצל ג'ון את הפחד כי הוא עשה את אותו הדבר.

הוא הגיב בסימפטומים של שטיפות ידיים ובדיקות שנועדו להוריד את המצוקה שהוא חווה, והמשיך לסבול לאורך ילדותו.

בבית הספר התיכון פסיכיאטר אבחן אותו כסובל מדיכאון ורשם פרוזאק, תרופה שנעשה בה שימוש גם לטיפול ב-OCD.

הוא נטל פרוזאק לאורך שנות ה-20 לחייו, עד שהחליט שאינו זקוק לכך יותר.

הסימפטומים הטורדניים כפייתיים שלו עלו וירדו בעשור הבא.

הוא הגיע אלי 25 שנים אחרי פריצת ה-OCD אצלו, כשהלחץ בעבודה החל לשחוק אותו. אחרי שעמיתה לעבודה סיפרה לו כי היא פגשה את השטן, ג'ון נהייה אובססיבי ואובדני, והיה ברור לו כי הוא צריך לקבל עזרה.

בתחילת הטיפול ג'ון סיפר כי הוא תוהה אם ההצלחה שלו בחיים – ילדיו הנפלאים, אשתו והקריירה – הם הוכחה לכך שהוא מכר את נשמתו לשטן והוא ילך לגיהנום.

מחשבות לא רציונאליות הופיעו ברגעים מייסרים.

"הייתי רוחץ את הילדים ולפתע הופיעה מחשבה לפיה ביקשתי שהשטן יגרום לי להחזיק אותם מתחת למים", הוא אמר.

"או שהייתי מתאבק איתם ומדמיין שאני אוחז בגרונם ואומר שאמכור את נשמתי כדי לחנוק אותם, או מחשבה שאני מקווה שהשטן יגרום לי לחנוק אותם עם כרית בזמן שהשכבתי אותם לישון".

היו לו מחשבות של חילול השם לעיתים קרובות, הוא היה חושב: "בוא ללוציפר" וחוזר לעצמו באימה שוב ושוב על המשפט "אתה לא יכול לקחת את הנשמה שלי.

אלוהים מגן עלי, ישו הוא אדוננו". משפטים אחרים כמו "אני הולך לפגוע בילדים. השטן: הם מתנתי אליך" הופיעו שוב ושוב. הטקס שלו היה לחזור על המשפט "השטן, אתה לא אדון שלי. אני נוצרי".

באותו זמן, במאמץ להכניע את המצוקה החמורה שהמחשבות גרמו לו, הוא ניסה להימנע מהם. הוא החל להעביר את האחריות לרחיצתם לאשתו, וסירב להיות ליד ילדיו עם סכין או  מכשיר לחיתוך פיצה, כיוון שדמיין את עצמו רוצח אותם בעזרת שני מכשירים אלו.

באופן טבעי, מחשבות אלו גרמו לג'ון להיות מבועת.  העובדה כי מחשבות אלו עוברות במוחו שימשה כראיה שהוא אכן מכר את נשמתו לשטן.

לחלק ב' של המאמר

*תרגום חופשי. המאמר המקורי ומאמרים נוספים בנושא OCD, באתר OCD שיקאגו