הפרעה השייכת לספקטרום הכפייתי טורדני, ומתבטאת בעיסוק יתר של האדם בפגם שולי או מדומיין בגופו. למרות שהפגם אינו נראה בעייתי לאיש סביבו, או שאנשים לא מבינים בכלל על מה האדם מדבר, בעיניו הוא סובל מעיוות נוראי ועוסק בנושא ללא הרף. אנשים עם BDD משקיעים מאמצים רבים בניסיונות להסתיר, להסוות או לתקן את "הפגם". רבים מהסובלים מההפרעה מבצעים ניתוחים פלסטיים מתוך מחשבה שהדבר יפתור את הבעיה, אולם הם אינם מרוצים מהניתוח ועושים ניתוחי תיקון, או שהעיסוק עובר לאיבר אחר והם מוטרדים ממנו. בניגוד ל-OCD, רבים מהאנשים המתמודדים עם BDD אינם מכירים בכך שהם סובלים מבעיה זו, מבחינתם הבעיה היא המראה וברגע שיתקנו אותו הבעיה תיפטר. לכן, רבים מהסובלים מ-BDD אינם פונים לטיפול או אינם משתפים פעולה במידה ופנו בלחץ הסביבה.

מחשבות או תמונות מאיימות או לא נעימות הפולשות לתודעתו של האדם באופן חוזר בניגוד לרצונו וגורמות למצוקה ניכרת.
אנשים הסובלים מ-OCD מנסים להימנע ממחשבות אלו או לבטל אותן על ידי טקסים.

הוספת תרופה המבוססת על מנגנון אחר כשהקו הראשון של טיפול תרופתי ב-OCD,
המתבסס על תרופות הפועלות על מנגנון הספיגה מחדש של הנוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי)
סרוטונין אינו מוביל לשיפור משמעותי בסיפטומים של ההפרעה.

אובססיות דתיות הן סוג של אובססיות הנפוץ בעיקר אצל דתיים אבל קיים גם בקרב אוכלוסיות אחרות. אדם בעל אובססיות דתיות עלול לחוות מחשבות טורדניות הקשורות לביצוע טקסי דת, עברה על כללי הדת או פגיעה באלוהים. טקסים "דתיים" של OCD קשורים בהחמרה יתירה ומוקצנת במצוות ספציפיות (למשל טומאה וטהרה), ניקיון כפייתי הקשור בסיבות דתיות (למשל לפני תפילה), חזרה על תפילות, בדיקה אם מצווה התבצעה במלואה (למשל הנחת תפילין), ביטול מחשבות שליליות באמצעות מחשבה טובה, חזרה על פעולה וכיוב'.

איסוף אקטיבי ו/או קושי להיפטר מחפצים שהאדם אינו עושה בהם שימוש ולעיתים קרובות אחרים יראו אותם כאשפה.
האגרן הכפייתי חושב שאם יזרוק חפץ הוא יזדקק לו בעתיד, או מרגיש אליו קשר רגשי, בדומה לקשר שאחרים מרגישים כלפי אנשים.
פעמים רבות, בגלל כמות החפצים וקושי של האגרן במיון, החפצים יצטברו לגבבה (clutter) שתכסה כל שטח פנוי
ואף תגרום לסכנה ממשית לבריאות או סכנה במקרי אסון. חלק מהאגרנים הכפייתיים סוחרים שטחי אחסון נוספים
או מחזיקים בשני בתים כיוון שאין די מקום לכל החפצים.

הפרעה טורדנית כפייתית. הפרעה המאופיינת בדחף עז לעשות טקסים, עם או בלי מחשבות טורדניות.
כשהאדם סובל ממחשבות טורדניות, הטקסים נועדו כביכול להפחית את המצוקה שהן גורמות, כשאין מחשבות טורדניות,
האדם פשוט מרגיש שהוא חייב לבצע פעולה מסוימת ושהמצוקה לא תעבור אם יעשה אותה בצורה שתגרום לו להרגיש שהיא
נעשתה "נכון" (just right). האדם מוגדר כסובל מאוסידי במידה והטקסים והמחשבות הטורדניות קיימים במשך שעה או יותר ביום.

מונח המתאר את התנהלותם של אנשים הסובלים מ-OCD המבצעים פעולות יומיום שונות בצורה איטית מאוד.

אובססיה נפוצה אצל אנשים הסובלים מ-OCD של זיהום או מחלות. הפחד להידבק באיידס מתפשט מעבר לגורמים סבירים ומערב הימנעויות רבות, בחינה מתמדת של הסביבה וטקסים שונים כגון טקסי ניקיון ובדיקות (של העצמי ואחרים).

תרופה נוגדת דיכאון ואובססיה ממשפחת ה- (Tricyclic antidepressants (TCAs. אנפרניל מגיעה בקפסולות של 25 מ"ג, 50 מ"ג ו-75 מ"ג. התרופה פועלת. התרופה גורמת לחסימה של רצפטורים שתפקידם להיקשר לנוירוטרנסימטורים סרוטונין ונוראדרנלין ולסלקם מהסינפסה. חסימת הרצפטורים הללו מאפשרת לסרוטונין ולנוראדרנלין להישאר זמן רב יותר במוח ולהמשיך להשפיע.

תרופה ממשפחת SNRI, קבוצת תרופות המגבירה את הכמות של הנוירוטרנסמיטורים סרוטונין, נויראדרנלין ודופמין במוח. סרוטונין חסר ב-OCD ודיכאון, ולכן הטיפול התרופתי במצבים אלו מתבסס על הגברת כמות הסרוטונין. השילוב של נוירוטרנסמיטורים נוספים מאפשר שיפור אצל חלק מהאנשים שלא השיגו שינוי בעזרת תרופות ממשפחת SSRI. ייחוד נוסף של SNRI הוא שהגברת כמות הנוירואדרנלין יכולה להגביר את רמת האנרגיה אצל אנשים שרמת הערנות והפעילות שלהם נמוכה לאורך זמן ולא רק כתוצאה ממשבר דכאוני או פריצה של OCD.

טקס נפוץ בקרב אנשים הסובלים מ-OCD, בו הם מוודאים שעשו פעולה כשורה או שהם או אחרים אינם נמצאים בסכנה. בדיקות יכולות להיות פיזיות, למשל ניסיון לפתוח את הדלת כדי לראות שהיא נעולה, במבט – למשל להסתכל על היד בצורה קפדנית ולאורך זמן כדי לראות שאין שריטה היכולה כביכול להוביל להדבקה באיידס, או במחשבה – למשל שחזור מחשבתי של שיחות כדי לראות שהאדם לא פגע באף אחד.

טקס בו האדם מסתכל על דבר מה לאורך זמן, עד שהוא מקבל את האישור המוחי שהכל בסדר והוא יכול להמשיך. טקס בהייה הוא חלק מטקסי בדיקה, למשל בהייה ממושכת על הגז כדי לראות שהוא אכן סגור. לעיתים טקס הבהייה מגיע לבד, ולפעמים הוא משולב עם טקסי בדיקה פיזיים או מילוליים, למשל בהייה על הגז המגיעה לאחר שהאדם סובב את הכפתור מספר פעמים או הסתכלות ממושכת על מילים יחד עם אמירתן בקול. במקרים אלו האדם לא מקבל את הוודאות מחוש אחד בלבד ומנסה להגיע אליה על ידי שילוב חושים.

תחושה המפעילה אנשים רבים הסובלים מ-OCD, במיוחד OCD המתבטא בניקיון כפייתי או אובססיות לזיהום או חיידקים. הם מבצעים טקסים (לרוב טקסי ניקיון פיזיים או מחשבתיים) והימנעויות על מנת להיפטר מתחושת הגועל. גועל הוא רגש שלוקח לו זמן רב יותר לדעוך מרגשות אחרים, ולכן חשיפות לגועל צריכות לרוב להיות ממושכות יותר מחשיפות אחרות על מנת להגיע להתרגלות.

טקס מילולי בו האדם חוזר על דבריו או נותן פרטים רבים מהנחוץ. כמו בטקסים פיזיים, גם כאן האדם מפסיק רק כשהוא מרגיש וודאות או תחושת just right. הוודאות מתייחסת לצד השני, כשהמחשבה הטורדנית היא שאולי לא הבינו אותו, וה-just right לעצם הדיבור, כשהאדם מרגיש מצוקה עזה עד שהוא לא "מוציא את הכל", ואין לו בהכרח מחשבה שיבינו אותו טוב יותר כך. למעשה, פעמים רבות האדם מודע לכך שעודף האינפורמציה מתיש את הצד השני ומקשה עליו להבין.

ספר עזרה עצמית לטיפול ב-OCD שחיברה פרופסור עדנה פואה מאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב. הספר מדריך את המטופל כיצד לעורר מודעות לאובססיות ולהפסיק עם הטקסים בצורה הדרגתית.

הפרעה שרבים מהסובלים מ-OCD מתמודדים גם איתה. הדיכאון שכיח בקרב אנשים עם OCD מכמה סיבות: 1. גם בדיכאון וגם ב-OCD יש מחסור במוליך עצבי במוח בשם סרוטונין, כך שאנשים עם OCD פגיעים יותר ביולוגית לדיכאון. 2. OCD גורם לפגיעה תפקודית ניכרת, כך שהאדם אינו מגשים את הפוטנציאל שלו בתחומים שונים, כולל חיי חברה, תעסוקה, זוגיות וחיי משפחה. פגיעה זו עלולה לגרום לערך עצמי נמוך וייאוש, המגבירים את הסיכון לדיכאון. 3. המחשבות הטורדניות והטקסים גורמים סבל רב. כשהאדם אינו רואה תקווה לשיפור במצבו, וסובל באופן יומיומי, הדבר עלול להוביל לייאוש ודיכאון.

לרוב כשמדברים על טקסים המחשבה היא על דברים שהאדם עושה, אולם הגדרה זו צרה ואינה משקפת את חומרת ה-OCD של אנשים רבים עם אוסידי. חלק מהסובלים מההפרעה עושים ככל יכולתם כדי לא להיות במצבים הגורמים למצוקה, התנהגות הנקראת הימנעות. כך למשל, אדם עם מחשבות טורדניות בנושא זיהום עלול להימנע ממקומות רבים עד לכדי הגבלה מוחלטת לביתו במקרים קיצוניים (למשל האוורד יוז שסיפורו מופיע בסרט "הנווט"), ואדם עם מחשבות טורדניות בנוגע לפדופיליה עלול להימנע מחברת ילדים או אפילו מצפייה בטלוויזיה או קריאה מחשש שיתקל באזכורים של ילדים. לכאורה אנשים אלו לא עושים טקסים, אך בפועל מצבם יכול להיות חמור יותר משל אנשים שעושים טקסים באופן אקטיבי. לכן, הגדרה נכונה יותר של OCD תתייחס להימנעות כסוג של טקס, והערכת חומרת ההפרעה תעשה בהתאם, כשהבדיקה תהיה עד כמה טקסים אקטיביים והימנעויות פוגעים בתפקודו של האדם וגורמים לו מצוקה, וכמה זמן הם גוזלים ממנו.

מנגנונים עצביים במוח יודעים להרתיע על סכנה צפויה, ליצור מחשבה או תחושה שמשהו לא בסדר. בעוד שפעילות כפייתית או טקסית עשויה להפחית מצוקה זו באופן מיידי, פעמים רבות נוצר מעגל של התמכרות לטקסים וקשה מאד להפסיקם. כך האדם לומד ומתרגל לכך שרק באמצעות טקסים ניתן להיפטר ממצוקות. מנגנון ההביטואציה (התרגלות) דווקא מראה אחרת. כאשר האדם מתעלם מהצורך או הדחף לבצע טקס ואינו פועל על פיו, המצוקה פוחתת עם הזמן. אפקט זה עומד בבסיס הטיפול בחשיפה, הטיפול האפקטיבי ביותר שקיים כיום ל-OCD.

אחד הסוגים של דיבור כפייתי (טקסים ורבאליים). האדם מרגיש שהוא חייב להתוודות על פעולות או מחשבות שונות שלו בפני אנשים קרובים או אנשים שגרם להם נזק לכאורה. וידויים כפייתיים עלולים לגרום לנזק במערכות יחסים שהאדם נמצא בהם, בין אם כי הצד השני מותש מלשמוע אותם, או מכיוון שהאדם אומר דברים שפוגעים באנשים שהוא נמצא איתם בקשר או גורמים לכעס.

אחד מסוגי ה-OCD הנפוצים ביותר, המתבטא בפחד או גועל מזיהום או לכלוך. סוג OCD זה כולל פחד ממחלות שונות, גועל מאובייקטים שונים (למשל חפצים ציבוריים, בעלי חיים, מזונות, אנשים מסוימים ועוד)

אדם הסובל מהפרעה זו מודאג בצורה יוצאת דופן מהאפשרות שהוא חולה במחלה קשה או מהאפשרות שהוא עלול להידבק במחלה קשה. יתכן כי חלק מהאנשים הסובלים מהפרעה זו רגישים יורת מאחרים לתחושות גוף, אך ברור שבסיס ההפרעה הוא מתן פרשנות קטסטרופלית לאירועים ולסימנים פיזיים. אנשים הסובלים מחרדת בריאות ילכו שוב ושוב לבדיקות אצל הרופא. אם הבדיקות לא יעלו שום ממצא, הם ימשיכו לחפש רופא אחר. ניתן לטפל ביעילות בחרדת בריאות באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

אנשים הסובלים ממחשבות טורדניות אלו עסוקים ללא הרף בשאלות כמו "האם אני הומו?", "אולי אני נמשכת לנשים?", "יכול להיות שאתאהב באישה? זה לא הוגן כלפי בן הזוג שלי". הם מבצעים טקסים שונים, גופניים, מחשבתיים וטקסי דיבור – בוחנים את רמת העוררות המינית שלהם ליד אנשים שהם "אמורים" או "לא אמורים" להימשך אליהם, נמנעים ממגע פיזי עם בן המין שלהם, נמנעים מתנועות, מוזיקה, ביגוד או פעילויות/חפצים אחרים מחשש שהדבר מעיד על נטייתם המינית ועוד. בגרסה אחרת, מחשבות טורדניות אלו יכולות להופיע גם אצל הומוסקסואלים, כשהפעם החשש הוא שמא הם סטרייטים.