אגרנות כפייתית – להציל את העולם
ד"ר פרד פנזל *
אגרנות כפייתית היא בעיה רצינית ה"זוכה" לעיתים להתייחסות מזלזלת מצד הסביבה, כשמלגלגים על התנהלותם או רואים אותם כטיפוסים משונים או אקסצנטריים.
אולם, אגרנות כפייתית אינה מצב משעשע, אלא בעיה הגורמת לסבל רב, כמו כל סוג אחר של OCD.
החיים של אגרנים כפייתיים נפגעים, הופכים לקשים לניהול או משותקים לגמרי בשל האגירה.
אגרנים כפייתיים מבודדים את ביתם מאנשים אחרים וחייהם החברתיים עלולים להיפגע באופן חמור.
הם לא יכולים להזמין אורחים או אף אנשי מקצוע אם יש בביתם בעיה הדורשת טיפול, כיוון שירגישו בושה עזה אם אדם אחר יראה את ערימות החפצים וחוסר הסדר בביתו.
אגרנים אוספים בין היתר חפצים שבורים או חסרי שימוש כמו עיתונים ישנים, דואר זבל, רהיטים שבורים או בגדים שאינם מתאימים להם.
הבעיה אינה רק בכך שהם שומרים חפצים לא שימושיים, אלא גם בכמויות, כשלרוב בשלב כלשהו הם שומרים כמות כל כך גדולה של חפצים שאין סיכוי שישתמשו בכולם.
הם מגיעים לכמות זו בין היתר כי הם קונים בכמויות, למשל סטוקים של סבונים מוצרי נייר או מוצרי מכולת אחרים שאינם מתקלקלים.
כשיש מבצע הם קונים פריטים רבים מאותו סוג, למשל מספר גדול של חולצות בהנחה, כשאדם אחר היה קונה אחת.
סוג האגירה יכול להשתנות מאדם לאדם, ויכול לכלול כמויות עצומות של חפצים שימושיים או חפצים בלתי שימושיים בעליל כמו אפר של סיגריות, שיער של חיית מחמד או טישיו משומש.
סימפטומים טיפוסיים של אגרנות כוללים :
- שמירת חפצים שבורים, בלתי ניתנים לתיקון או חסרי ערך.
- קניית כמויות גדולות של מצרכים, מעבר לכמות הנדרשת לשימוש סביר.
- קניית כמויות גדולות של חפצים שימושיים ואחסונם לשימוש מאוחר יותר, מבלי להשתמש בכולם בפועל.
- הוצאת חפצים מפח האשפה.
- קושי לזרוק חפצים מפחד שיתבררו כחשובים.
- שמירת כמויות גדולות של עיתונים, מגזינים, ג'אנק מייל וכיו"ב.
- עריכת רשימות רבות ושמירתן גם כשכבר אינן נחוצות.
- שמירת כמויות גדולות של חפצים שונים במטרה שאחרים ישתמשו בהם או למחזור עתידי.
סיבות לאגרנות כפייתית :
הצורך לאגור הוא צורך אינסטינקטיבי הקיים בבעלי חיים רבים, לא רק אצל בני אדם ויש לו פונקציה חשובה להישרדות המין.
אולם, כשצורך זה מתבטא ב-OCD, ככל הנראה התוכנית האינסטינקטיבית הקיימת במוח הופעלה יתר על המידה.
אחת הסיבות שאגרנים כפייתייים נותנים לאגירה היא פחד שאם יזרקו חפץ, הם יצטרכו אותו בעתיד והיעדרו יוביל לקושי רציני או למחסור.
סימפטום זה הוא חלק מהספק התמידי המאפיין OCD.
הספק מוביל לכך שנראה שאגרנים אינם יודעים איך להבדיל בין חפצים שימושיים ללא שימושיים.
באופן אירוני, הפחד שיזדקקו לחפץ והוא לא יהיה זמין להם, מוביל לכך שאינם יכולים למצוא את החפצים שהם רוצים, ולמען האמת, אפילו לא לפלס דרך בינם.
גם כשהם מנסים לחפש חפץ בערימות החפצים, לעיתים הם נאלצים להרים ידיים ולוותר.
חלק אוגרים מסיבות שנראות סנטימנטליות: הם שומרים את כל או רוב החפצים הישנים שלהם. אגרנית בוגרת אחת לדוגמא שמרה את כל הצעצועים ששימשו אותה כילדה ואת כל הבגדים מגיל צעיר.
יכולות להיות מספר סיבות להתנהלות זו, אחת מהן היא אמונה טפלה במזל רע שיתקוף אם יזרקו חפצים אלו.
סיבה אחרת היא הפחד שהוזכר קודם, שיזדקקו לחפץ והוא לא יהיה ברשותם.
ספקות אלו מתחזקים אם האגרן אינו רוצה להתבגר או אם יש לו סיבה לסרב לשחרר את העבר.
סוג אחר של אגרנות קשור לאחריות יתר, צורת חשיבה הנפוצה ב-OCD.
כאן, האגרן שומר חפצים שיביאו תועלת לאנשים אחרים ולא לו.
אגרנים כפייתיים מסוג זה ירגישו אשמים וידאגו שהם מזניחים את חובתם אם לא יהיו ברשותם חפצים שאחרים אולי יזדקקו להם בעתיד.
הם מרגישים אשמה גם אם אינם שומרים חפץ שניתן למחזר או לתקן במקום לזרוק.
בפועל, איש לא צריך את רוב החפצים שהם שומרים, ואינם מגיעים לתקן את רוב החפצים ששמרו, או שהם במצב שאינו באמת מאפשר תיקון.
חלק מהאנשים הנראים כאגרנים אינם שומרים חפצים עבור עצמם או אחרים, אלא מופעלים מאובססיות לפיהן יזרקו בטעות משהו חשוב שלא התכוונו לזרוק.
אנשים אלו עוברים בכפייתיות על עיתונים למשל, וקוראים כל דף כדי לראות שאין בו דבר חשוב, בודקים שוב ושוב שקיות שהם זורקים מחשש שיש בשקית משהו חשוב וכן הלאה.
זריקת חפצים יכולה לקחת שעות מסיבה זו והדבר יכול להיות כל כך קשה עד שבסופו של דבר הם יפסיקו לזרוק חפצים. במקרים אלו לא מדובר באגרנות אלא ב-OCD של בדיקות.
סכנות באגירה כפייתית
כמות החפצים יכולה להוות בעיה בריאותית או להפוך את הבית למפגע בטיחותי בשל סכנת אש וקושי להתפנות במידת הצורך.
יש אגרנים שפונו מביתם או קיבלו אזהרה לפני פינוי מסיבות אלו.
לפני מספר שנים למשל אישה נשרפה למוות בבית שהיה מלא בעיתונים. מלבד הסכנה הבריאותית, האגרנות יכולה לפגוע באופן קשה גם בחיי הנישואים והמשפחה, כשלעיתים בן או בת הזוג אינם מוכנים לחיות בבית עמוס בכל כך הרבה חפצים ומסיימים את הקשר.
במקרים חמורים בתים עלולים להיראות כאילו נעשה בהם ונדליזם, כיוון שיש ערימות של חפצים הנמצאים בכאוס מוחלט.
המקרה המפורסם ביותר של אגרנות הוא של האחים קולייר, שחיו בבית בן מספר קומות בשדירה החמישית בהארלם שבניו יורק.
לנגלי קולייר, אחד האחים, הסתובב בלילות ברחובות ואסף פריטים שונים מהזבל.
במשך השנים האשפה שאגר וחפצים שונים שהתאספו בביתם גדשו את הבית, כך שלנגלי היה צריך לזחול במחילות שבנה בין ערימות העיתונים כדי להביא אוכל לאחיו, הומר, שאיבד בינתיים את ראייתו.
לנגלי, שחשש מפורצים, תכנן מלכודות שונות, ובסופו של דבר מצא את מותו מאחת מהן, ואחיו הומר מת מרעב כשאחיו לא הביא לו אוכל והוא לא יכל לצאת מהבית עמוס החפצים.
לאחר מותם הוצאו מהבית 120 טון של אשפה וחפצים שונים, כולל הפרשות של בני אדם, כמויות עצומות של עיתונים, 11 פסנתרים וכל החלקים של רכב של פורד.
יש סוגים נוספים של אגרנות, כמו צורך להשלים סריה מסוימת של חפץ ולהשיג סגירות מושלמת.
יש אגרנות מנטאלית בה האדם מרגיש צורך לזכור את כל המידע על נושא מסוים, או אגרנות של זכרונות וחוויות. סימפטומים אלו חופפים לפרפקציוניזם כפייתי.
אין זה נדיר שאגרנים קונים חפצים ושומרים עליהם במצב מושלם על ידי כך שאורזים אותם באופן קפדני ומאחסנים בזהירות.
לא נעשה שימוש בחפצים אלו כדי שישארו במצב מושלם. באופן אירוני, בסופו של דבר חפצים אלו מתכלים לעיתים מחוסר שימוש, למרות השימור הקפדני.
הטיפול באגרנות כפייתית כולל חלקים התנהגותיים רבים.
האגרנים מעודדים לזרוק חפצים באופן הדרגתי.
לצורך כך יתכן והמטפל יצטרך להשיג כמה מטרות:
- קודם כל לבקר בביתו של האגרן על מנת לבחון את הבעיה לעומק.
- לאחר מכן הגדרת תוכנית הפעולה להתמודדות עם ערימות החפצים.
- ולבסוף, לסייע בתהליך הזריקה אם האדם אינו מסוגל לבצע זאת לבד.
לעיתים בתחילת התהליך האגרנים מתבקשים להביא שקיות מלאות חפצים לקליניקה ולומדים יחד עם המטפל כיצד לזרוק.
לעיתים יש צורך גם בעבודה קוגניטיבית ליצירת כללים שיוכלו לדעת לפיהם מה לזרוק ומה לשמור.
כלל אחד למשל הוא כלל השנתיים – אם לא עשית שימוש בחפץ בשנתיים האחרונות, סביר להניח שלא תעשה בו שימוש בעתיד.
כלל זה אינו תקף כמובן לגבי כלים שיש צורך בהם במקרים מיוחדים, חפצים יקרים או מזכרות. לעיתים יש צורך ביצירת כללים נוספים, כדי להבחין למשל איזה חפצים אפשר לשמור מסיבות סנטימנטאליות.
כמו כן, נערכים כללים לגבי מה לשמור מכאן ואילך, למשל לשמור רק עיתונים מהשבוע האחרון ולשמור מאמרים ספציפיים ולא את כל הגליון.
רבים צריכים עזרה גם בסידור ניירת, ומעודדים לקנות מגירות או פתרון אחסון אחר במקום לשמור אותם בערימות.
בחלק מהמקרים יש צורך בטיפול תרופתי יחד עם הטיפול ההתנהגותי, כיוון שעוצמת הדחף לאגור והקושי לזרוק חזקים מכדי שהאדם יוכל להתמודד עמם ביעילות. כמו כן, הטיפול התרופתי מטפל בסימפטומים דכאוניים שיכולים לגזול מהאדם את האנרגיה הדרושה כדי להתמודד עם תהליך הפינוי.
הטיפול התרופתי ב-OCD מתאים לרוב גם לאגרנות, וכדאי לפנות לפסיכיאטר הבקי בטיפול תרופתי ב-OCD, כיוון שיש צורך במומחיות בנושא על מנת להתאים את הטיפול הטוב ביותר.
בעזרת נחישות ותמיכה אפשר להתגבר על אגרנות ולהימנע מיצירת אוספים חדשים.
עם זאת, אין תרופה המחסלת אגרנות באופן מוחלט והאדם יצטרך ללמוד לחשוב בצורה אחרת ולהתמיד בהתנהגות החדשה כדי למנוע חזרת הסימפטומים.
בניגוד למה שרבים מהאגרנים הכפייתייים מצפים, הם אינם מרגישים חרדה או מצוקה עזה אחרי שהם מפנים את החפצים הלא נחוצים, אלא ההיפך – מרגישים הקלה מהניקיון והסדר השוררים אחרי שטבעו בים של אשפה מזה שנים.
עוד על אגרנות:
Hoarders -סדרה על אגרנות כפייתית
הצילו, אני אגרן כפייתי
* עיבוד חופשי, לא תרגום, באדיבות OCD שיקאגו
תיאום פגישה