אוסידי ופחד מאיידס

ד"ר פרד פנזל*

העולם שלנו נמצא בעיצומה של התמודדות עם מגיפת האיידס.

האיידס שינה את פני הדברים בכמה נושאים כגון:

• אנשים אינם יכולים לקיים יחסי מין לא מוגנים בחופשיות כפי שהמצב היה בשנות ה-60 העליזות.
• רופאים ורופאי שיניים מגלים משנה זהירות.
• תרומות דם נבדקות בקפידה

למרבה הצער, יש נקודות מפגש בין מגיפת האיידס לבעיה נוספת, פחות ידועה: הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).

לחלק מהסובלים מ-OCD יש מחשבות טורדניות בנוגע לאיידס, המהוות למעשה חלק ממכלול רחב יותר: פחד מזיהום או הידבקות במחלה.

אחד מהמאפיינים של OCD הוא שהסובלים מההפרעה אינם מעריכים סיכונים בצורה נכונה.

הם מתבלבלים בין אפשרות לוודאות, ומבחינתם אם קיים סיכוי שדבר מסוים יקרה, הוא יקרה, לא משנה עד כמה ההסתברות לכך נמוכה.

למרבה הצער, אנשים עם OCD המוטרדים מאיידס מקבלים תמיכה לכך מהתקשורת, המתייחסת לנושא באופן היסטרי.

יחס זה יוצר חששות לא סבירים אף אצל אנשים שאינם סובלים מ-OCD, אולם דאגות אלו, למרות שהן מטרידות, אינן מופרזות או לא הגיוניות כמו ב-OCD.

רשימת דרכי ההדבקה באיידס לפי אנשים עם OCD אינה עוצרת בדרכים הנפוצות כמו שימוש במחטים שאדם אחר השתמש בהן, יחסי מין לא מוגנים או קבלת עירוי דם נגוע.

עבור אדם עם OCD, כמעט כל דבר שאדם אחר נגע בו עלול להוביל להדבקה באיידס.

דוגמאות למצבים שאנשים עם ביטוי זה של OCD מוטרדים לגביהם:

• נגיעה בנקודות או כתמים אדומים, כיוון שהם עלולים להיות דם של אדם חולה איידס.
• להימצא בקרבת אדם הנראה חולה, רזה במיוחד, הומלס, אדם שעלול להיות מכור לסמים וכן הלאה.
• קבלת זריקות או נטילת בדיקת דם, גם כשהאדם רואה שכל הציוד הוצא הרגע מהאריזה.
• הליכה לבית חולים, קופת חולים, רופא שיניים או כל מקום אחר בו מתאספים אנשים חולים או שנעשות פרוצדורות רפואיות.
• הימצאות בסביבת הומוסקסואלים או אנשים שהאדם חושב שהם הומוסקסואלים.
• אנשים העובדים בתחום הבריאות.
• נגיעה בידיות, מעקים, לחצנים, מתגים ונקודות אחרות שסביר להניח שאנשים יגעו בהן במקומות ציבוריים.
• שריטות או פצעים היכולים להיות מיקרוסקופים.
• פחד שהם נדקרו על ידי אדם המסתובב עם מחט המכילה את הנגיף או דרכו על מחט. הם אפילו יכולים להרגיש תחושות דקירה למרות שלא נדקרו בפועל.

פחד להדביק באיידס :

ואריאציה נפוצה לפחד זה היא פחד להדביק אנשים אחרים באיידס, ואז לחיות עם האשמה.

אנשים אלו סובלים לעיתים גם מדפוס חשיבה של אחריות יתר, והפחד להדביק באיידס הוא רק אחד מביטוייו.

בנוסף למצבים שפורטו, אנשים אלו חוששים גם מלגעת בקרובים אליהם או מלגעת בחפצים במקומות ציבוריים או בביתם מחשש שידביקו אחרים.

הימנעות וטקסים ב- OCD של פחד מאיידס :

הימנעות מהידבקות באיידס עלולה להיות משימה מפרכת הנמשכת 24 שעות ביום.

כשהסובלים מפחד מאיידס באים במגע עם דבר המרגיש להם מזוהם, הם מקדישים את כל המאמצים להתנקות באופן שיספק אותם, ואחרי שהם מתנקים הם חוזרים להתמקד בלהימנע מנגיעה בדברים שיכולים להדביק אותם באיידס לדעתם.

הם מרגישים בנוח רק כשהם שולטים באופן מוחלט על סביבתם ועל האנשים שבה.

אנשים עם אובססיה לאיידס שוטפים ידיים ומתקלחים לעיתים קרובות וניתן לזהות אותם לעיתים כיוון שידיהם אדומות ומתקלפות.

לרוב הם יגעו בחפצים העלולים להדביק אותם לדעתם רק באמצעות שימוש במתווך כמו טישיו, מגבון לח או כפפות.

השריטה הקטנה ביותר תיחבש בקפידה על מנת למנוע חדירת הנגיף אליה. כל דבר העלול להעביר איידס יחוטא או ירחץ  – אם לא, יש לזרוק אותו.

תיאורים אלו נכונים גם לגבי סוגים אחרים של OCD הקשורים לזיהום.

טיפול בפחד מאיידס

טיפול ב-OCD הנסוב סביב איידס דומה לכל טיפול אחר ב-OCD העוסק בזיהום או הידבקות במחלות, תוך התמקדות באיידס.

הטיפול ב OCD הינו טיפול קוגניטיבי (העוסק בחשיבה) התנהגותי, כשבחלק ההתנהגותי האדם החשף באופן הדרגתי למצבים או חפצים הגורמים לו מצוקה, תוך הימנעות מעשיית טקסים או שימוש באמצעים המונעים מגע ישיר.

בחלק הקוגניטיבי נערכת בין היתר עבודה על התפיסות של האדם לגבי איידס וההדבקה בו, המסייעת לאתר ולאתגר חשיבה לא הגיונית בנושא.

כך למשל, אפשר לבדוק בטיפול על סמך מה האדם מבסס את הדעות שלו לגבי אופן ההדבקה באיידס – האם יש מחקרים התומכים בדעתו או מקרים מתועדים בהם אנשים נדבקו באיידס באופנים שהוא חושש מהם.

שאלות נוספות יכולות להיות השוואה להתנהלות של אנשים ללא OCD, הנוקטים אמצעי זהירות פחות קיצוניים, אולם בכל זאת אינם נדבקים בנגיף.

לעיתים האדם יענה כי אם אנשים היו יודעים את מה שהוא יודע, הם היו מתנהגים כמוהו, אך בהמשך בדיקה של הנושא הוא מבין כי אין לו גישה למקור ידע מיוחד שאינו נגיש לאחרים והם יכולים לדעת את כל מה שהוא יודע ובכל זאת אינם פועלים כמוהו ומצליחים להישמר מאיידס.

כשבוחנים את ההשפעה של ה-OCD על חייהם, חלק מהסובלים מדרגת חומרה גבוהה של ההפרעה יודו כי חיים עם איידס לא יכולים להיות גרועים יותר מהגיהנום בו הם חיים.

* מתבסס על מאמר של ד"ר פרד פנזל, מאתר OCD שיקאגו