אבחון OCD

למרות ש-OCD היא הפרעה נפוצה, שלפי ההערכות כ-2% מהאוכלוסיה סובלים ממנה במהלך חייהם, שיעור העולה עד 5% אם מתייחסים גם להפרעות הספקטרום האובססיבי-כפייתי – ההגעה לאבחנה נכונה לוקחת פרק זמן ארוך להדהים.

לפי מחקרים שונים, הזמן הממוצע ל- אבחון OCD כיום עומד על כ-17 שנה.

משמעות הדבר היא שבהעדר אבחנה של אוסידי, אנשים רבים הסובלים מההפרעה מתוייגים כסובלים מהפרעות אחרות כגון סכיזופרניה או הפרעות קשב, או כסובלים מבעיות רגשיות.

הטיפולים, בהתאם, אינם מכוונים להפרעה, ורבים מהסובלים ממנה מקבלים טיפול תרופתי או פסיכולוגי לא מתאימים שעלולים להחמיר את ההפרעה, לגרום לתופעות לוואי לא נעימות או לפיתוח סימפטומים אחרים, לקשיים חברתיים, בעיות בדימוי ובהערכה העצמית ועוד.

בנוסף לנזקים של טיפול לא הולם, OCD היא הפרעה שחומרתה נוטה להתגבר במידה ואינה מטופלת.

מזלם של חלק מהסובלים מההפרעה משחק להם, ואחרי התפרצות חמורה עוצמת ההפרעה שוככת, או שהסביבה אינה משתפת פעולה עם ההפרעה ובכך מגבילה את עוצמתה.

אולם אצל רבים חומרת ההפרעה מתגברת, והפגיעה בתפקוד ובאיכות חייהם נהיית חמורה יותר ויותר ככל שהזמן עובר.

החיים בצל ההפרעה, העדר שם והסבר למצב, ונסיונות טיפול כושלים מובילים לכך שרבים מהסובלים מ-OCD חשים חוסר אמונה כלפי גורמי טיפול, מרגישים מיואשים או רואים עצמם כ"דפוקים", "משוגעים" או חסרי תקווה.

כמו כן, ההגבלה מובילה לכך שרבים מהסובלים מההפרעה לא יכלו לממש את הפוטנציאל שלהם בתחומים שונים, כך שלא למדו, פיתחו קריירה, יחסים חברתיים או חיי זוגיות כפי שהיו עושים ללא ההפרעה.

לעיתים, בשלב בו אנשים עם OCD מגיעים לאבחון של OCD וטיפול נכון, הזדמנויות שונות הפכו לבלתי אפשריות או כמעט בלתי אפשריות, למשל מציאת זוגיות והקמת משפחה בגיל מאוחר, השלמת לימודים ותחילת דרך מקצועית חדשה אחרי שנים רבות בתפקיד אחר ובגיל מבוגר.

איך מאבחנים OCD?

יש שני חלקים באבחון OCD: שאלונים קבועים הבודקים את חומרת ההפרעה והתחומים בהם היא מופיעה, וראיון קליני על ידי אדם המומחה בתחום.

שאלוני OCD

השאלון המקובל הוא שאלון y-bocs הבודק את חומרת ההפרעה.

ניתן לבצע שאלון OCD זה באופן עצמי באינטרנט, אולם הוא לא ישקף בהכרח נכונה את המצב, כיוון שרבים מהסובלים מההפרעה אינם מבדילים בין טקסים לאובססיות, ואינם מודעים לכל הטקסים שלהם.

למשל, אחד מהביטויים של ההפרעה הוא דיבור כפייתי, כשהאדם נותן מידע רב מדי או שואל שאלות אישור רבות, אולם האדם יהיה סבור לעיתים כי זהו סגנון הדיבור שלו, ולא יהיה מודע לכך שמדובר בטקס וכי יש לו אופציה לדבר בצורה שונה.

כמו כן, שאלון OCD זה אינו מתייחס מפורשות להימנעויות, אולם בפועל יש להחשיב אותן בטקסים ולענות על השאלות בהתאם על מנת לקבל תמונה נכונה.

למשל, אדם הסגור רוב היום בביתו כיוון שהדבר מאפשר לו להימנע מהתמודדות עם אובייקטים המעוררים אצלו מצוקה (למשל דברים הנתפסים בעיניו כמזוהמים), יכול להסתמן כבעל OCD נמוך לפי שאלון זה, כיוון שאינו מבצע טקסים לכאורה. אולם, אם מחשיבים את ההימנעויות שלו כטקס, הרי שהתמונה תהיה של OCD חמור, דבר התואם את מצבו המציאותי.

מלבד y-bocs קיימים מבחנים נוספים, כולל y-bocs הבודק את הסימפטומים עצמם ולא את חומרת ההפרעה,  OCI ו-OBQ.

מבחנים אלו הם מתוקפים, כלומר, נערכו מחקרים שונים שאימתו כי הם אכן כלי טוב ומהימן, המאפשר  להבדיל בין אנשים עם OCD  ללא OCD ולקבוע את חומרת ההפרעה או דפוסי חשיבה והתנהגות. בנוסף לשאלונים אלו, קיימים באינטרנט שאלונים רבים, שאינם מתוקפים.

חלק משאלונים הם אלו הם בעלי ערך לאבחנה עצמית ראשונית, כלומר, יכולים לתת לאדם מושג כללי אם כדאי לו לפנות לאבחון מקצועי.

כמו בכל דבר אחר באינטרנט, חשוב לראות עד כמה האתר בו נמצאים השאלונים מהימן. כמו כן, ניתן למלא שאלון OCD באתר זה ולקבל פידבק מצוות המרכז.

אבחון אוסידי אצל איש מקצוע

כאמור, לא תמיד שאלוני OCD נותנים תמונה מספיק טובה, ואינם יכולים להסביר ולהציע טיפול מתאים.

כמו כן, שאלוני OCD אינם מתייחסים להפרעות וקשיים נוספים, ואנשים רבים הסובלים מ-OCD מתמודדים עם קשיים נוספים כמו דיכאון, אחת מהפרעות הספקטרום (למשל תלישת שיער כפייתית, הפרעת גוף דיסמורפית ועוד) או חרדות שונות. מסיבות אלו, חשוב להגיע לאבחון אצל איש מקצוע הבקיא בתחום ה-OCD.

חשוב שהאדם שפונים אליו לאבחון יהיה מאחד מהמקצועות הטיפוליים המוכרים ומאושרים, אחרת יתכן והכשרתו בתחום הפסיכיאטרי אינה מספקת, כלומר, עליו להיות פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או ממקצוע מוכר אחר.

בנוסף להכשרה, חשוב מאוד שהאדם יהיה בעל ניסיון והיכרות מעמיקה עם OCD והפרעות הספקטרום, כיוון שאדם שאינו מכיר תחום זה עלול לעשות טעויות – לא להבחין בחלק מהסימפטומים או לפרש אותם כדבר אחר.

אנשים רבים עם OCD מספרים כי עשו ניסיונות שונים לפנות לטיפול שלא סייעו, כיוון שהפסיכולוג או איש מקצוע אחר פירש את הסימפטומים שלהם כבעיות רגשיות, בעיות בזהות המינית, בעיות בזוגיות, הפרעות אישיות, הפרעות קשב או אף פסיכוזה.

קל מאוד לעשות טעויות אלו אם מתייחסים לתוכן האובססיות או לביטוי החיצוני בלבד, מבלי להבין את המנגנון העומד בבסיס ההפרעה.

לכן, חשוב להגיע לאדם המכיר את התחום היטב ויכול להסתכל מעבר למופע החיצוני ולהתמקד בדפוסי החשיבה ובדפוס של מצוקה-הרגעה על ידי טקס המאפיין את ההפרעה.