מינון גבוה ותרופות מסוגים שונים

שאלה שמטופלים רבים שואלים אותנו היא "למה המינון של הטיפול התרופתי הוא גבוה?"

שאלה המלווה בחשש שהטיפול שניתן אינו מתאים, עלול להזיק, או מעיד על כך שהבעיה שלהם חמורה מאוד.

חששות אלו עלולים להתגבר בעקבות מפגש עם רופא משפחה או רוקח שאינם מוכנים לתת את המינון שנרשם או מפקפקים בו. החששות מובנים.

במאמר הבא נשתדל לענות לשאלות שעולות:

השימוש המקורי של הטיפולים התרופתיים ב-OCD הוא לטיפול בדיכאון, בהתאם, המינונים הם המינונים שמסייעים לטיפול בדיכאון.

לרוב מינונים אלו אינם מסייעים לטיפול באוסידי, ויש צורך במינונים הגבוהים עד פי  3 או 4 על מנת שהטיפול יהיה יעיל.

לעובדה זו יש לעיתים השפעות שליליות, הן על מקבלי הטיפול, והן על ההתנהלות של אנשי מקצוע בתחום (דבר שמשפיע מן הסתם אף הוא על המטופלים).

ברמה של מקבל הטיפול, מינון כזה יכול להיות מפחיד כיוון שהוא נראה גבוה מאוד.

מינון זה יכול להעלות חששות מתופעות לוואי או מחומרת המצב: "אם אני מקבל מינון כזה, המצב שלי ממש גרוע!". חשוב לדעת שמינון זה הוא המינון האפקטיבי ל-OCD.

למרבה הצער חברות התרופות לא יצרו טיפול ייחודי לאוסידי, אך אילו היו עושות זאת, במקום 3-4 כדורים, הייתם מקבלים כדור אחד, דבר שהיה גורם לטיפול להיראות פחות מאיים.

למה זה לא קורה? הוצאת תרופה חדשה דורשת השקעה כלכלית לא מבוטלת, ובסופו של דבר חברות התרופות אינן פועלות לשם שמיים אלא לרווח כלכלי.

אנשים עם OCD קונים תרופות אלו גם כשהן אינן משווקות בצורה המתאימה ביותר, אז למה להשקיע משאבים בשינוי הטיפול?

רופאי משפחה ופסיכיאטרים אינם מודעים תמיד למינונים השונים הנחוצים לשם טיפול יעיל ב-OCD.

לעיתים הם מציעים מינונים נמוכים מדי, ואם טיפול זה אינו מסייע, לעיתים הם מציעים תוספת של תרופה המבוססת על דופמין (כפי שפורט בסעיף הקודם) לפני שהעלו את המינון של התרופה המשפיעה על סרוטונין.

גם טיפול זה אינו יעיל די הצורך ועלול ליצור תופעות לוואי שאינן מחויבות המציאות.

גם רוקחים אינם מודעים תמיד להבדל בין המינונים המתאימים בטיפול בדיכאון או חרדות לבין המינונים היעילים ב-OCD.

כתוצאה, אנשים עם OCD נתקלים לעיתים בסירוב של הרוקחים לתת את הטיפול התרופתי שהרופא רשם, צריכים למלא טפסים שונים דרך הקופה, ולעיתים נתקלים בסירוב גם כשהביאו את המסמכים המתאימים, מצב זה גורם כמובן לסרבול של נטילת הטיפול התרופתי.

שתי השפעות שליליות נוספות הן במישור הרגשי.

• ראשית, אנשים רבים אינם מרגישים בנוח לקחת טיפול תרופתי, וסצינות לא נעימות בבית המרקחת מגבירות את הקושי.
• שנית, כאמור, המינון הגבוה מעלה חששות אצל אנשים רבים, ותגובה מעין זו בבית המרקחת מחזקת את המחשבה שהמינון גבוה מדי.

תרופות דופמינרגיות

לחלק מהאנשים הטיפולים התרופתיים המקובלים באוסידי אינם עוזרים די הצורך.

במקרים אלו לעיתים פונים למשפחות תרופות אחרות, או משלבים תרופות מסוגים שונים.

אחד השילובים שיכולים להגביר את יעילות הטיפול התרופתי הוא הוספת מינון נמוך של תרופה הפועלת על המוליך העצבי דופמין לטיפול התרופתי הבסיסי, הפועל על סרוטונין.

חיפוש מהיר באינטרנט אחר תרופות כגון ריספונד או גאודון יראה במהרה כי מדובר בתרופה אנטי-פסיכוטית או בטיפול שנועד לסכיזופרניה, הפרעה שונה לחלוטין מאוסידי, המאופיינת בין היתר באפיזודות של אובדן קשר עם המציאות, הזיות ומחשבות שווא.

כמובן שמידע זה מעלה שאלות וחששות, בפרט אצל אנשים ששופטים את עצמם ממילא כלא נורמאליים בגלל ה-OCD, או אצל אנשים שהמחשבות הטורדניות שלהם עוסקות בין היתר בפחד להשתגע.

תרופות רבות מתגלות עם הזמן כמועילות למצבים רבים ולא רק למטרה המקורית שלהם.

ויאגרה פותחה במקור לתעוקת חזה, חוסמי בטא נועדו לטיפול בבעיות לב אך מועילות גם בחרדה חברתית ופחד קהל ולא חסרות דוגמאות נוספות.

כלל זה נכון גם לגבי תרופות הפועלות על דופמין.

מטרתן המקורית היא טיפול בסכיזופרניה והן משמשות למטרה זו, אך מינון נמוך שלהן מסייע לטיפול ב-OCD שלא הגיב לטיפול התרופתי המקובל.