אוהב – לא אוהב

ד"ר פרד פנזל*

סיפורים אישיים של אנשים עם ROCD

מאוד אכפת לי מאשתי" סיפר אד, מטופל חדש של ד"ר פנזל, "אבל אני לא יכול להוציא מהרעיון את המחשבה שאולי אני לא אוהב אותה".

סיפור א :

אד, איש עסקים בן 51, מצא עצמו מוטרד מזה שנתיים ממחשבות חוזרות לפיהן אולי אשתו אינה "האחת" עבורו, שלעולם לא יהיה מאושר לגמרי איתה, ואלא אם יעזוב, תמיד ירגיש לכוד בקשר שאינו מתאים לו.

פרד התחיל לבהות על נשים אחרות כדי לבדוק אם הוא מוצא אותן יותר מושכות מאשתו, בעודו מסתכל, הוא חשב: "האם אני צריך לעזוב אותה כיוון שהיא לא מספיק אטרקטיבית עבורי? או כיוון שנשים אחרות נראות יותר אטרקטיביות?". מבטים אלו סיבכו אותו מספר פעמים.

לפרד ואשתו שני ילדים, והנישואים שלהם תמיד היו נישואים מאושרים. פרד לא שיתף את אשתו במחשבותיו והרגיש בודד מאוד.

סיפור ב :

מטופלת אחרת של ד"ר פנזל, מריה,  מורה בת 32, סיפרה על חוויה שונה: "אני לא יכולה להפסיק לחשוב על החברה לשעבר של ארוסי. אני שואלת אותו שוב ושוב אם היא התנהגה אליו בצורה פוגעת, ומה הסיבה האמיתית לפרידה שלהם.

יש לי מחשבה שאני לא יודעת באמת את כל הסיפור. אני לא יכולה לעמוד בחוסר הידיעה. מריה רדפה ללא הרף אחר ארוסה על מנת לשאול אותו על הנושא, ולא היססה למשל להתקשר אליו ב-3 לפנות בוקר על מנת לשאול אותו שאלה נוספת בעניין.

הדבר עורר ויכוחים שהלכו והחריפו, וסירוב מצידו לדבר איתה על הנושא. הם עמדו על סף פרידה כשמריה החליטה לפנות לטיפול.

היא חשה מצוקה כתוצאה מכך שלא יכלה להימנע מלשאול שוב ושוב את אותן שאלות מציקות אך כשהבינה את ההשלכות.

סיפור ב :

אצל הנרי, סטודנט בן 22, דברים הרחיקו לכת, חברתו של הנרי מזה שמונה חודשים, החליטה לסיים את הקשר עמו לפני חודשיים. היא הסבירה לו כי הוא לא ממש הטיפוס שלה, למרות שהיא חושבת שהוא "בחור טוב".

למרבה הצער, זה לא היה מספיק עבור הנרי, כמו מריה, גם הוא האמין שיש יותר מכך בסיפור.

הוא תהה אם היא נפרדה ממנו בגלל חוסר הבנה פשוטה, שאם תתוקן, תתקן את הכל.

הוא החל להתקשר אליה מספר פעמים ביום על מנת לשאול אותה את אותן השאלות, וכשהיא החלה לסנן את השיחות שלה התחיל להגיע לשיעורים שידע שהיא משתתפת בהם כדי לשאול אותה שם, הוא פנה גם לחבריה ושאל אותם את אותן השאלות.

לרוע מזלו, חברתו לשעבר התלוננה עליו בפני אבטחת הקמפוס, והוא מצא עצמו עומד בפני שיחה משמעתית.

רק איום בסילוקו מהלימודים אילץ אותו להפסיק, והוא הבטיח להפסיק לפני שיהיה מאוחר מדי.

הכוונות הטובות שלו לא החזיקו יותר משבועיים, שאחריהם הוא החל לארוב ליד ביתה. היא השיגה צו הרחקה מבית משפט הכולל איסור להתקרב לביתה להתקשר אליה, עם איום במעצר במידה ויפר זאת.

המילה "סטוקר" הוזכרה. "זה ממש לא אני", אמר הנרי לד"ר פנזל, "אני ממש רוצה להפסיק, אבל החשדות מכרסמים בי ולא מוכנים להפסיק. אני חייב תשובות".

אנשים אלו לא מתמודדים עם בעיות רגילות הקשורות למערכות יחסים, אלא עם בעיה שונה לחלוטין.

שלושתם אובחנו בסופו של דבר כסובלים מ-OCD, ההפרעה הידועה גם כ"מחלת הספק".

לא מדובר בספק רגיל אלא בספק הגורם לפגיעה חמורה במהלך החיים. מחשבות טורדניות יכולות להיות עיקשות וערמומיות, ולהרגיש כמו גירוד מטריף שאי אפשר לגרד אותו.

כשה-OCD  פולש למערכות יחסים, ההשלכות עלולות להיות חמורות. לרוב הסובל מהבעיה לא מודע לכך שהמקור הוא OCD, וגם הפרטנר לא יודע איך לפרש את המצב ומה קרה לאדם שהוא חשב כי הוא מכיר היטב.

בעיות מעין אלו יכולות להתפתח במשך שנים או להתחיל בבת אחת. לעיתים, למרות שההתחלה נראית פתאומית, כשהאדם מסתכל אחורה על מערכות יחסים קודמות, הוא יכול לראות דפוס דומה, גם אם פחות חמור.

טיפול התנהגותי ב-ROCD

כל אחד מהאנשים שהוזכרו מצא את דרכו לטיפול בסופו של דבר. אד התעקש בפגישה הראשונה שאשתו לא תדע מה עובר עליו.

מריה הביאה את בן זוגה לפגישה השנייה כדי שילמד על הבעיה שהיא מתמודדת עימה, ויבין שהדחף לשאול אינו באשמתה.

הנרי, כמו אד, הגיע לבד, אך קיווה ללמוד מספיק על ההפרעה, כך שיוכל בסופו של דבר לכתוב לחברתו לשעבר מכתב ולשלוח עלונים בנושא OCD כדי שהיא תבין שהוא לא משוגע או מאיים.

שלושתם החלו ב- טיפול התנהגותי המבוסס על חשיפה ומניעת תגובה, מריה והנרי יחד עם טיפול תרופתי ואד ללא תמיכה תרופתית.

למרות ששלושתם האמינו שחייבת להיות תשובה לשאלותיהם, הובהר להם שמדובר בבעיה שמקורה בתוכם ולא במצב עצמו, ושיש להתמודד עם הבעיה במקום לברוח ממנה. הניסיון שלהם לברוח מהמחשבות הטורדניות על ידי כך שישיגו מידע רק הוביל לספקות נוספים, ובעקבות כך, לקשיים נוספים.

כולם נאלצו להכיר בכך שהם הלכו עם טקסי הבדיקה והשאלות רחוק ככל שאפשר מבלי להוביל לפגיעה בביטחונם או בביטחון אחרים, ושלא יצליחו לפתור את הספקות בדרכים אלו, ושבאופן אירוני הפתרון שלהם הפך לבעיה בפני עצמה.

כעת, הבעיה שלהם צריכה להפוך לפתרון, כלומר, בטיפול הם התבקשו להתמודד עם דברים שנמנעו מהם בעבר.

הדוגמאות המובאות לעיל הן דוגמאות ולא הסיפור כולו, כך שיש להתייחס עליהן בהתאם – הן מציגות חלק מהטיפול ולא את כולו. למידע מפורט יותר, אפשר לקרוא על טיפול התנהגותי ב-OCD ביתר פירוט.

אד התבקש להקשיב להקלטות ולכתוב תסריטים בהם הוא מתאר כיצד יישאר כלוא בנישואים אומללים ונטולי אהבה, וקרא ספרים וראה סרטים המתארים סיפורים הדומים לחשש שלו.

הוא הסתכל באינטרנט על תמונות של נשים מושכות והתבקש לעשות זאת באופן סמוי גם במקומות ציבוריים, כשהוא אומר לעצמו תוך כדי שיהיה מאושר יותר עם נשים אלו.

בדומה לאד, גם מריה שמעה הקלטות וכתבה תסריטים, החשיפות שלה התרכזו במחשבה לפיה לא תדע לעולם את האמת על עברו של ארוסה ולעולם לא תבין אותו לגמרי.

היא התבקשה לתלות תמונות של חברתו לשעבר של ארוסה על הקיר, כשסימני שאלה מעטרים את התמונות מכל עבר.

כמו כן, נאסר עליה לשאול את ארוסה שאלות נוספות בנושא,  למרבה המזל, בן זוגה שיתף פעולה עם הטיפול, ובכל פעם שמעדה ושאלה אותו שאלה, הונחה להשיב לה "מצטער, אבל את יודעת שאסור לי לענות לך". אם היא מחתה על כך שאינו עוזר לה, הוא הונחה להשיב כי הוא עוזר לה להחלים.

הנרי, כמובן, הונחה להתרחק מחברתו לשעבר, ונאסר עליו להתקשר אליה או לחבריה.

ההקלטות והתסריטים שלו נועדו לחשוף אותו למחשבה הטורדנית שלעולם לא ידע מדוע סיימה את הקשר עימו, הוא לעולם לא יקבל את המידע שהוא רוצה, שלעולם לא יחזור להיות במערכת יחסים איתה, והדבר יפגע גם במערכות יחסים עתידיות שלו.

הוא קרא ספרים וראה סרטים על פרידות ותלה בדירתו שלטים עם כתובות נוסח "לעולם לא תדע את האמת" או "היא מסתירה את האמת ממך".

מקרים אלו הסתיימו בצורה טובה, כל השלושה חוו מצוקה בהתחלה, אך לאורך זמן החלו לאבד עניין בנושאים שהטרידו אותם בעבר.

הם גילו כי אחרי חשיפה ממושכת לנושאים הם לא יכולים להרגיש גם שעמום וגם רגש שלילי עז.

בפעמים שהמחשבות הטורדניות עלו בכל זאת, הם לא עוררו תגובה סוערת כבעבר.

מריה והנרי הרגישו כי הטיפול התרופתי מסייע להם ומפחית את תדירות ואינטנסיביות המחשבות. כולם הגיעו בסופו של דבר למצב בו יכלו לראות כי אי אפשר פשוט לנטרל את המחשבות או להימנע מהן, וכי אין פתרון אמיתי מלבד עימות עמן.

שלושתם היו ברי מזל בכך שהגיעו לטיפול מתאים, אך קיימים ללא ספק אנשים רבים עם סיפורים דומים שלא שפר עליהם מזלם ואינם יודעים עם מה הם מתמודדים, או כי קיימים אחרים הסובלים מאותה בעיה.

הם יכולים להאמין כי יש להם בעיה הקשורה למערכת היחסים, ולא לדעת כי יש טיפול בבעיה שהם סובלים ממנה.

חלק מהם איבדו מערכות יחסים שהיו חשובות להם, או אף הסתבכו עם החוק, מבלי שהמערכת תדע את הסיבה להתנהגותם. אם הסיפור שלך דומה, אל תחכה/י עד שיהיו השלכות חמורות כדי לפנות לטיפול.