טיפול מערכתי משפחתי

לא פעם כשאדם הסובל מ OCD חש מצוקה הוא פונה לאנשים הקרובים אליו בניסיון שירגיעו אותו או יסייעו לו.

הפניה לבני המשפחה היא טבעית, אך במהירות יכולה לערב בני משפחה וקרובים אחרים בטקסים שהאדם עושה וכך מתוך רצון לעזור, להרגיע ולווסת בני המשפחה הופכים לסייענים של OCD.

בשנים האחרונות ישנה תשומת לב הולכת וגדלה לתפקיד של בני משפחה בטיפול באדם המתמודד עם OCD.

ההבנה היא שההפרעה אינה עומדת בפני עצמה אלה שהיא מושפעת ומשפיעה על הקשרים של המטופל עם סביבתו והקרובים אליו.

כאשר הסביבה הקרובה לאדם עם OCD משתפת פעולה עם הטקסים וההימנעויות שלו, הדבר גורם למספר קשיים שעלולים להחמיר את הבעיה:

• שגרת היום-יום של בני המשפחה והחברים עלולה להיפגע והם עלולים להתרחק מהאדם הסובל מOCD בסופו של דבר.
• בנוסף, הסובל מ- OCD לא נאלץ להתמודד עם המצוקה בעצמו והופך תלוי יותר ויותר בטקסים ובאחרים על מנת לתפקד.

קרובים יכולים לשמש כסייענים של האוסידי על-ידי; מתן אישורים והרגעות תכופות ('כן, הידיים שלך ממש נקיות'), סיוע בעשיית הטקסים (לקחת חלק בטקס, לאפשר טקסים הנראים מוזרים בציבור, לספק חומרים הדרושים לביצוע הטקס) והתאמת המציאות לדרישות של הסובל מ- OCD (לא להכניס הביתה חפצים מסויימים, להימנע מללכת למקומות מעוררי מצוקה, לבצע משימות במקום הסובל מאוסידי).

לכן, אנו מבינים כי יש חשיבות רבה לשיתוף של בני המשפחה בטיפול ב- OCD, על מנת שילמדו לזהות כיצד הם מסייעים לשימור ההפרעה ומה הם יכולים לעשות כדי לעזור למטופל להתמודד עם המצוקה שלו מבלי לבצע טקס.