שאלות אישור, דיבור כפייתי ווידויים – טקסים מילוליים

אנשים שמדברים עם גיל, נער בן 17, מתעייפים במהירות מהשיחה, כיוון שהם מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב על דבריהם.

גיל שואל פעמים רבות "מה?" או מוודא בדרכים שונות שהבין מה האדם שהוא מדבר איתו אמר.

החזרה הבלתי פוסקת גורמת לכך שהשיחה לא מתקדמת ואנשים מתרגזים כשהם מוצאים עצמם חוזרים על דבריהם בפעם השלישית או יותר.

כשמגיע תורו של גיל לדבר, הוא מאריך בדיבור, מתאר כל דבר לפרטי פרטים, מעמיס את השומע בשטף של אינפורמציה שחלקה הגדול לא רלוונטי.

פעמים רבות האדם שמדבר איתו מאבד סבלנות וקוטע את גיל או, אם מדובר באדם עם סבלנות רבה, מקשיב לו עד הסוף רק כדי לגלות שלא הבין יותר מדי.

כתוצאה מהתקשורת של גיל, חבריו התרחקו ממנו, בני משפחתו מאבדים סבלנות וכועסים עליו לעיתים קרובות ומוריו המליצו לשלוח אותו לפגישה עם פסיכולוג על מנת להכריע אם מדובר בהפרעות קשב או בבעיה רגשית.

המצב לא תמיד היה כך, בעבר גיל דיבר ככל אדם אחר ולא שאל שאלות רבות, היו לו חברים רבים וציוניו היו טובים.

בסביבות גיל 15 חל בגיל שינוי, הוא נראה פחות בטוח בעצמו, התחיל לשאול שאלות רבות ולספר להוריו על דברים שעשה, כשהוא שואל אם נהג כשורה.

תחילה ענו לשאלות בסבלנות ושמחו על כך שמשתף אותם יותר, אך עם הזמן, כשהשאלות הפכו להיות רוב השיחה, לימודיו והקשרים החברתיים שלו נפגעו, והם הרגישו שהוא נהיה תלוי בהם ואינו מצליח להסתדר בלי לדווח על כל צעד שלו – הם החלו להיות מודאגים.

בדיקת שמיעה הראתה שהשמיעה של גיל תקינה ואבחון הפרעות קשב לא מצא ממצאים חריגים אך הוא המשיך לשאול, לדווח ולהלאות אנשים בפרטים.

הוריו שלחו אותו לפסיכולוג, אך גיל התעקש שאין לו בעיה, לא הבין מה הוא אמור לעשות שם, מילא את הפגישה בדיבור רב ושאלות, כפי שעשה בכל מקום אחר וסירב להמשיך בטיפול לאחר כחודש.

הוריו של גיל המשיכו לחפש תשובה לשאלת השאלות – מה קרה לגיל.

הם דיברו עם אנשי מקצוע ועם הורים אחרים וגלשו בפורומים מקצועיים, עד שמומחה באחד הפורומים אמר שנתקל במקרה דומה וכנראה שגיל סובל מ-OCD, הפרעה טורדנית כפייתית, והפנה אותם לטיפול אצל פסיכולוג המתמחה בתחום.

גיל והוריו הגיעו לפגישה עם הפסיכולוג מלאי ספקות.

כשקראו על OCD גילו שמדובר בהפרעה שהסובלים ממנה שוטפים ידיים פעמים רבות, בודקים אם הדלת נעולה או חושבים מחשבות  מאיימות המעוררות אצלם חרדה – מה הקשר בין זה לבין השאלות?

אחרי פגישת הערכה, הפסיכולוג אישר שאכן מדובר ב-OCD והסביר לגיל והוריו על הביטוי הספציפי של ההפרעה אצל גיל.

הם החלו בתוכנית טיפול שעירבה את גיל ואת משפחתו, כשגיל למד כיצד להתנהל בדרך אחרת, והוריו למדו להגיב לשאלות שלו בדרך שונה, שצמצמה את תדירותן.

כעבור מספר חודשי טיפול אינטנסיבי, דרך ההתנהלות של גיל השתנתה, צורת הדיבור חזרה להיות כשהייתה בעבר, הוא חדל להיות תלוי בסביבה לאישור על כל פעולה שלו ולא שאל שאלות רבות כבעבר.

מהם טקסים ורבאליים ב-OCD?

OCD, הפרעה טורדנית כפייתית, היא הפרעה הכוללת שני חלקים:

• דחף לבצע פעולה מסוימת
• ומחשבות טורדניות המספקות את ההסבר לאותה פעולה.

כך למשל, אצל אדם השוטף ידיו באופן כפייתי המחשבה הטורדנית שיהיה מזוהם אם לא יעשה זאת מהווה צידוק לביצוע הפעולה הגוזלת ממנו זמן רב ופוגעת באיכות חייו.

בעוד שבעבר התייחסו רק לפעולות פיזיות כאל טקסים, כיום רואים כל פעולה חוזרת שנועדה להפחית דחף או מצוקה אצל האדם כטקס, בין אם מדובר בפעולה פיזית, מחשבתית או בדיבור (ורבאלית).

האדם ממשיך לבצע את הפעולה עד שהוא מקבל הרגשה ש"הכל בסדר" (just right) המלווה בתחושת הקלה ולפעמים אפילו הנאה.

האדם יודע שבחלק מהפעמים שהוא מבצע את הטקסים הוא מקבל הרגשה זו, אך לא יודע בדיוק מתי היא תגיע, ולכן הוא ממשיך לחזור על הפעולות בתקווה להגיע לכך.

ההקלה וההנאה נעלמות במהרה והתחושה הלא נעימה חוזרת, כך שהאדם מוצא עצמו נאלץ לבצע את הפעולה שוב ושוב על מנת להשיג שוב את ההרגשה החיובית או להעלים את ההרגשה הלא נעימה.

ישנם מספר סוגי טקסים ורבאליים, כשהאדם יכול להפגין את כל הסוגים או את חלקם.

שאלת אישור

בטקס זה האדם לא מרגיש תחושת וודאות וסגירות בקשר לנושא או נושאים מסוימים, ומנסה להשיג אותם על ידי שאילת שאלות.

עמוק בתוכו האדם יודע את התשובה, ואם ילחצו אותו לקיר יוכל לתת אותה, אבל ההרגשה הפנימית שלו היא של ספק וחוסר וודאות מטרידים, והוא מנסה להשיג את הוודאות והסגירות על ידי אישורים מבחוץ.

יש מספר סוגים של שאלות אישור:

א. נושא ספציפי

לאדם יש מחשבות טורדניות בנושא מסוים, למשל פחד לפגוע באנשים או חשש שאינו נמצא בזוגיות הנכונה.

במקרה הראשון האדם יכול לשאול אנשים ללא הרף אם העליב אותם גם כשיודע שאין סיבה הגיונית לחשוב כך, במקרה השני הוא יכול לשאול שוב ושוב אנשים קרובים לו אם בת הזוג מתאימה לו, או לבקש מבת זוגתו אישורים שטוב לה בקשר והיא אוהבת אותו.

במקרה של נושא ספציפי, שאלות האישור יהיו חלק מדפוס כולל יותר של חיפוש וודאות ואישורים באותו נושא, העשוי להתבטא בדרכים נוספים כגון חיפוש באינטרנט, התייעצות עם מומחים או בדיקות חוזרות.

ב. אישורים על פעולות או עובדות כלליות

"זה נכון שהשמש תזרח בבוקר?", "אני יכול לפתוח את המקרר?", "ניפגש שבוע הבא בשעה 16?".

אנשים עם OCD חשים ספק לגבי נושאים רבים, ומבצעים טקסים כדי להרגיש ביטחון רב יותר.

ניקח לדוגמא אדם עם OCD הקובע פגישה – לאחר שהמזכירה אמרה לו את שעת המפגש הוא לא מרגיש בטוח בכך ולכן מבקש לרשום, כשהוא גורם לה לחזור על דבריה שוב לשם כך.

הוא יסתכל בפתק לאחר שסיים את הרישום, עדיין לא ירגיש בטוח ולכן יוודא שוב את היום, את השעה, ישאל לגבי התאריך וחוזר חלילה.

נוהל שאלות זה יכול להתרחש בכל פעולה, מסרבל מאוד את התקשורת ומאט את האדם וסביבתו.

ג. "מה?"

כשאנו שומעים את דבריו של הצד האחר, המוח שלנו קולט ששמענו וקיבלנו אינפורמציה.

אצל אדם עם OCD מסוג זה, למרות שהוא שמע ובמידת הצורך יוכל לחזור על דברי הצד השני, ההרגשה הפנימית היא שהוא לא קלט את הכל.

לפעמים מלווה לשאלות מחשבה טורדנית שניתן לנסח כ"אני לא בטוח ששמעתי או הבנתי", ולעיתים האדם לא יזהה מחשבה כלשהי אלא יפעל באופן כמעט אוטומטי.

על מנת לסלק את התחושה הלא נעימה, אדם זה ישתדל כמיטב יכולתו לגרום לצד השני לחזור על דבריו, בין אם על ידי שאלה פשוטה או בקשה מהצד השני לחזור על דבריו, או בצורה מתוחכמת שתגרום לאדם השני לחזור על עצמו בלי בקשה ישירה.

בניגוד לסוג הקודם, שאלות אישור אלו אינן מוגבלות לנושאים מסוימים אלא קיימות בכל שיחה שהאדם מקיים.

בשני סוגי שאלות האישור האדם מקבל רגיעה קצרה כשקיבל תשובה המאשרת את מה שידע (למשל, שלא פגע או ששמע נכון), אך כעבור זמן קצר, כמה שניות או דקות או שעות, חוסר הוודאות יתעורר שוב והוא ימצא עצמו שואל שוב את אותו אדם או אדם אחר.

כך, האדם לומד לא לסמוך על עצמו ונהיה תלוי בתשובות של אנשים אחרים.

כשהאדם לא מקבל אישור, הוא מרגיש מצוקה גדולה שלפעמים אינו מסוגל להתגבר עליה והוא מתעקש לקבל תשובה מרגיעה, דבר העלול לגרור ויכוחים וכעסים.

מה ההבדל בין שאלה רגילה לשאלת אישור?

1. ידיעת התשובה :

המטרה של אדם בשאלה רגילה היא לקבל אינפורמציה שאין לו ולכן רוב השאלות יהיו על דברים שהאדם אינו יודע. בשאלות אישור לעומת זאת, האדם יודע את התשובה ברוב המקרים, אך אינו בטוח בה.

2. חזרתיות :

בשאלות רגילות כשהאדם קיבל את האינפורמציה הנחוצה לו הוא ממשיך הלאה.

בניגוד לכך, בשאלת אישור האדם ממשיך להרגיש חוסר וודאות גם אחרי שקיבל תשובה ולכן ממשיך לשאול שוב ושוב כשהמטרה כבר אינה קבלת אינפורמציה (אם זו הייתה המטרה מראש), אלא הרגעת דחף פנימי.

3. הקשבה :

כשאדם שואל שאלה למען קבלת אינפורמציה, הוא קשוב לתשובה.

לעומת זאת, בשאלת אישור פעמים רבות עצם שאילת השאלה פורקת את הדחף וברגע שהאדם שואל אין לו כבר צורך להקשיב לתשובה – הוא קיבל את שלו.

במקרים אחרים, שאילת שאלה אחת מעלה את הדחף לשאול עוד שאלות, וברגע שהאדם שאל הוא כבר ממשיך הלאה וחושב על שאלות נוספות, כך שהוא אינו פנוי או אינו מעוניין לשמוע את התשובה, ונוצר דו שיח של חרשים בו צד אחד "מפציץ" בשאלות.

4. רמת השליטה בשאלות :

אדם השואל שאלה רגילה יכול לעצור את עצמו מלשאול אותה בקלות יחסית אם יתבקש.

לעומת זאת, אדם ששואל שאלות אישור ירגיש תחושה מאוד לא נוחה אם יתבקש לא לשאול שאלות לפרק זמן מסוים, ופעמים רבות ימצא עצמו "חוטא" בשאלה מבלי לשים לב, גם אם התכוון לא לשאול.

TMI  – דיבור כפייתי :

במקור TMI (ראשי תיבות של too much information) הוא ביטוי סלנג שנועד לגרום לדובר להבין שהוא נותן אינפורמציה שהצד השני ממש לא מעוניין לשמוע, כשפעמים רבות מדובר במידע אישי מדי. בהשאלה ל-OCD, מדובר בטקס בו האדם נותן פרטים רבים ולא רלוונטיים כשהוא מדבר, דבר היוצר עומס רב על המאזין, מלאה אותו ומקשה לשמור על חוט השיחה, בבחינת "מרוב עצים לא רואים את היער".

חלק מהפעמים המידע הוא מידע אישי מדי כמו בביטוי המקורי, פעמים אחרות מדובר פשוט בגבבה של אינפורמציה מכל הבא ליד.

הסיבה שהאדם נותן פרטים רבים היא שהוא מרגיש תחושה מציקה ולא נעימה כל עוד הוא לא עושה זאת, כשהתחושה נפסקת האדם יכול להפסיק במתן האינפורמציה ולהמשיך הלאה בשיחה.

כפי שאדם השוטף ידיים מפסיק לשטוף כשהוא מקבל את ההרגשה ששטף מספיק, אדם זה יפסיק לדבר ברגע שירגיש שאמר די, כשבשני המקרים התחושה היא סובייקטיבית ואינה תלויה במציאות החיצונית.

וידויים כפייתיים :

בטקס זה האדם מרגיש שהוא חייב להתוודות על דברים שעשה או על מחשבות שלו, דבר שעלול לסבך אותו בצרות עם אנשים בסביבתו.

כך למשל, נערה המתוודה בפני הוריה השמרנים שקיימה יחסי מין אינה רוצה לעשות זאת ומודעת לתוצאות של מעשיה, אך מרגישה שאינה יכולה להתנגד לדחף להתוודות למרות המחיר.