מהי OCPD?

הפרעת אישיות טורדנית כפייתית היא הפרעה המאופיינת בצורך עז בסדר, ציות נוקשה לחוקים ותקנות, פרפקציוניזם, צורך בשליטה, חוסר מוכנות לפיזור או חלוקת משימות או אחריות, אמונה של האדם כי הוא יודע מה הדרך ה"נכונה" לעשות דברים ונוקשות מחשבתית.

מאפיינים אלו קיימים בצורה מופרזת, פוגעים ביכולת האדם להשלים משימות, גוזלים זמן רב ועלולים לפגוע בתפקודו החברתי או התעסוקתי.

ההפרעה מופיעה אצל כאחוז מהאוכלוסיה הכללית, ואצל 3%-10% מהסובלים מהפרעות פסיכיאטריות.

ההפרעה שכיחה פי שתיים אצל גברים מאצל נשים.

OCPD  – אבחנה :

ה-ICD, מדריך האבחנות של ארגון הבריאות העולמי, מגדיר הפרעה דומה, הנקראת הפרעת אישיות אננקסטית (כפייתית).

על מנת לקבל אבחנה זו, האדם צריך להציג 3 או יותר מהמאפיינים הבאים:

1. זהירות או ספק מופרזים.
2. עיסוק יתר בפרטים, חוקים, רשימות, סדר, ארגון או לוחות זמנים.
3. פרפקציוניזם הפוגע ביכולת להשלים משימות.
4. מצפוניות או מוסריות יתר, ועיסוק מופרז בפרודוקטיביות המונע הנאה או פוגע בקשרים בינאישיים.
5. פדנטיות וציות יתר למוסכמות חברתיות.
6. נוקשות ועקשנות.
7. התעקשות בלתי סבירה של האדם כי אחרים יעשו דברים בדרך שלו בדיוק, או סירוב לא הגיוני לאפשר לאחרים לעשות דברים.
8. חודרנות של מחשבות או דחפים לא רצויים.

כמו כן, האדם צריך לענות על המאפיינים הכלליים של הפרעות אישיות, המאופיינות בחוויה או התנהגות השונות באופן מובהק מהנורמות המקובלות בתרבות בה האדם חי.

השוני יכול להתבטא בממדים הבאים:

• רגשי – טווח הרגשות, האינטנסיביות, ההתאמה שלהם למצב והיציבות הרגשית.
• מחשבתי – תפיסה ופירוש של אירועים, אינטראקציות עם אחרים והתפיסה העצמית, תפקוד, ושליטה בדחפים.

האדם מוגדר כסובל מהפרעת אישיות אם הוא עונה על קריטריונים אלו וכתוצאה מהם נגרמת לו מצוקה או פגיעה בתפקוד החברתי, תעסוקתי או בתחומים אחרים בחייו האישיים. כמו כן, ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי מצב אחר.

כשהאדם הוא מתחת לגיל 18, לרוב לא נוטים להגדיר הפרעת אישיות, כיוון שהאישיות מתייצבת בגילאים מאוחרים יותר, ולרוב מוקדם מדי לדבר על דפוסים יציבים ולא משתנים.

מה ההבדל בין OCD ל- OCPD?

1. אגו-סינטוני לעומת אגו-דיסטוני. לצורך הבנת ההבדל בין OCD ל-OCPD, חשוב להכיר שני מונחים משלימים: אגו-דיסטוני ואגו סינטוני.המילה אגו מתייחסת לערכי ורצונות האדם, לדרך בה הוא תופס את עצמו.כשמדברים על מצב אגו-סינטוני הכוונה היא שהאדם רואה את המצב כמתאים לו ועולה בקנה עם ערכיו ורצונותיו.במצב אגו-דיסטוני הכוונה היא שהמצב אינו מתאים לערכי אדם, גורם לו סבל והוא מעוניין לשנות אותו.OCD היא הפרעה אגו-דיסטונית, כלומר, אנשים שסובלים מההפרעה רוצים להיפטר ממנה, יודעים שהטקסים והמחשבות הטורדניות אינם הגיוניים, אבל הקושי הוא כל כך גדול שאינם יכולים לנהוג אחרת.בניגוד לכך, OCPD היא הפרעה אגוסינטונית, כלומר, האדם לא רואה בעיה בהתנהלותו ואינו מעוניין לוותר עליה. גם אם הוא רואה שיש לכך מחיר, מבחינתו האשמה היא באנשים אחרים, או ששווה לשלם את המחיר כדי להמשיך בדרכו.
2. מוטיבציה לטיפול – כפועל יוצא מהסעיף הקודם, אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית מחפשים טיפול כיוון שהם סובלים.לעומת זאת אנשים עם OCPD לרוב לא יחפשו טיפול בשל סבל ישיר מההפרעה אלא כיוון שאנשים סביבם שסובלים מההפרעה דוחקים בהם ללכת לטיפול, או כיוון שעבודתם או יחסים החשובים להם נמצאים בסכנה עקב ההפרעה.
3. תוכן המחשבות –  אובססיות ב- OCD הן לא הגיוניות או שהתוצאות הקטסטרופאליות רחוקות מאוד מהמציאות.לעומת זאת, המחשבות והתפיסות ב- OCPD קשורות לענייני היומיום, אינן מוזרות או לא הגיוניות אלא מהוות הקצנה של נושאים רגילים כמו שמירה על זמנים או ניקיון.
4. תחומי התפקוד הנפגעים, אוסידי יכולה לגרום לפגיעה בתחומי חיים שונים, כולל תפקוד בעבודה ובביצוע משימות יומיומיות שונות.ב- OCPD תפקודים קונקרטים לא נפגעים לרוב, גם אם לוקח להם יותר זמן להשלים משימות בעבודה, הם יכולים להישאר שעות נוספות על מנת להספיק.רוב הפגיעה מתמקדת לרוב בחיי החברה, יחסים בינאישיים בעבודה ויחסים רומנטיים.

איך הפרעת אישיות טורדנית כפייתית נראית?

OCPD מאופיינת כאמור בנוקשות, הקפדה על כללים, לוחות זמנים וכן הלאה.

אדם עם OCPD יהיה קפדן ונוקשה מאוד, למשל יגיע לעבודה באותה שעה בדיוק בכל יום, יאכל באותה שעה, יצא להפסקות באותו זמן, יקפיד לסדר את מקום העבודה שלו לפני צאתו עד שיראה כפי שנראה כשהגיע בבוקר.

ביתו יהיה מסודר בצורה קפדנית והוא יבצע פעולות הקשורות לניקיון, הכנת מזון או פעולות יומיומיות אחרות בדרך אחת בלבד שהוא רואה אותה כדרך הנכונה ויתקן, יטיף או יכעס על אנשים שינסו לעשות אותן בדרך אחרת או לשנות את הסדר בביתו.

הנוקשות, חוסר הספונטניות והיצמדות לכללים צפויים לפגוע ביחסיו החברתיים של אדם עם OCPD.

הוא ירתע משינויים ספונטניים בתוכניות, יסרב להם, ירגיש חרדה, יתכנס בעצמו  או יכעס על מציע השינוי.

הוא יגיב פעמים רבות בכעס קיצוני על איחורים, ולו מינוריים, או על פגיעות אחרות בכללים לפיהם חי את חייו.

לעיתים החשש שיפגעו בסדר בביתו יהיה כל כך גדול שהוא ימנע להזמין אנשים אליו.

באופן טבעי, ההגבלות שהוא מטיל על הסובבים אותו, הנסיגה או התפרצויות הכעס יפגעו פעמים רבות ביחסיו החברתיים.

OCPD – תיאור מקרה :

גדי, גבר בתחילת שנות ה-30 לחייו, אוהב מאוד סדר ושגרה.

הוא מגיע כל יום לעבודה בין 8:00 ל-8:05, אחרי שאכל בבית ארוחת בוקר הכוללת שתי פרוסות לחם עם גבינה ושתה כוס תה.

בשעה 10 הוא מכין כוס קפה ואוכל שתי עוגיות וממשיך לעבוד עד הפסקת הצהריים אליה הוא יוצא ב-13.

המשך היום ממשיך להתנהל בסדר מופתי, ובסיומו הוא מסדר את השולחן, מוריד את הכסא למצב בו היה בתחילת היום, ורק כשסביבת העבודה שלו נראית בדיוק כפי שנראתה בבוקר הוא מרגיש סיפוק וממשיך בדרכו.

חבריו לעבודה צוחקים מדי פעם על הרגליו, אבל הוא לא רואה שוב סיבה לשנות אותם, שיצחקו אם הם רוצים, הוא יודע שהוא צודק, וחבל שאחרים אינם מסודרים כמוהו.

אחרי העבודה הוא עושה הליכה בת שעה או הולך לחדר הכושר לזמן זהה, ומבצע את התרגילים בסדר קבוע – כך זה יעיל יותר. לאחר מכן הוא חוזר לביתו.

לרוב הוא לא מזמין לשם אנשים, הם נוטים לא לכבד את הסדר שלו ואף לצחוק על כך: אם הוא מגיש כיבוד תמיד יש פירורים, לפעמים הם משתמשים בשירותים ומי יודע אם רוחצים ידיים כמו שצריך, והכי גרוע – הם נוגעים בחפצים שלו בלי לבקש רשות, עם הידיים המלוכלכות שלהם, ופוגעים בסדר, והוא אמור לשבת ולא להגיד כלום, אחרת מעירים לו שהוא לחוץ.

אנשים תמיד אומרים לו שהבעיה שלו היא שהוא פדנט או לחוץ ושהוא צריך להשתחרר.

הוא יודע שזה לא נכון, והבעיה האמיתית שלו היא אנשים, אם כולם היו מתנהגים כמוהו העולם היה מקום צפוי, בטוח ונוח, כמו שצריך להיות.

במקום זה אנשים מבלגנים דברים, מאחרים, מחליטים שכללים מסוימים הם לא רלוונטיים עבורם, ואחרי זה עוד באים אליו בביקורת.

כל מה שהוא רוצה זה יציבות, ושלא יהיו שינויים לא צפויים בחייו – למה אנשים לא יכולים לכבד את זה?

נכון, יש לזה מחיר, אבל זאת לא אשמתו אלא אשמת אחרים.

אין לו זוגיות כי נשים נוטות לאחר, רוצות שיהיה ספונטני, שירגש אותן, שיפתיע אותן, ייקח אותן למקומות שונים, יספר להן סיפורים מסעירים.

בפעמים הבודדות שכן הצליח ליצור קשר, בסופו של דבר הגיע השלב שהבחורה רצתה להגיע לביתו, ותמיד, ללא יוצא מהכלל – זה היה בלתי נסבל.

המצב דומה גם בתחום החברתי – ההקפדה של גדי על סדר (הן סדר יום והן סדר פיזי) מרתיעה אנשים רבים, וכשכן יצר קשרים חברתיים, חלקם התפוצצו אחרי נזיפות של גדי על איחורים או כעס שלו על הצד השני עקב שינוי תוכניות.

בפעמים אחרות שהחל להיווצר קשר בשלב מסוים הצד השני התחיל להתרחק מבלי שגדי ידע מדוע, אך כיוון שהדבר חזר שוב ושוב הוא תיאר לעצמו שמדובר במשהו שהוא עשה.

גדי התחיל להבין שאולי משהו אצלו לא בסדר בעקבות ניסיון כושל נוסף למערכת יחסים, שנמשך הפעם כשלושה חודשים.

הקשר פרח, היה להם הרבה במשותף והוא הרגיש שהפעם זה זה.

הוא ניסה "לסלוח" לה על דברים שהוציאו אותו מדעתו, אבל זה הפך אותו לפקעת עצבים, וכששהה איתה בביתו, במקום ליהנות הוא נזכר בכך שמישהו סיפר לו על עינוי מים סיני, בו נהגו לטפטף מים לאט לאט ובעקביות על הקורבנות עד שהם יצאו מדעתם: הרגל שלה על השולחן (טיפ), הדרך האגבית בה הניחה את הספל לא במרכז התחתית (טף), החירות חסרת האכפתיות בה הזיזה את הכריות מהספה ופשוט זרקה אותן הצידה (טיפ)… זה היה בלתי נסבל.

מקשרים קודמים ידע שאסור לו להעיר יותר מדי, אז הוא ניסה, וזה מרט את עצביו, עד שיום אחד הגיעה ההתפרצות הבלתי נמנעת והוא הטיח בפניה את כל מה שהפריע לו בדרך לא חביבה במיוחד.

התגובה המיידית שלה הייתה לקחת את דבריה וללכת, וכשהתקשר אליה ביקשה שיניח לה למשך כמה ימים. בסופו של דבר התקשרה אליו ואחרי שיחה ארוכה בה לא הניחה לו עד שהבינה את כל התמונה, היא התנתה את המשך הקשר בכך שילך לטיפול.

גדי התנגד בהתחלה, אך כשהסבירה לו מה משמעות חיים בתנאים אלו מבחינתה והציבה אולטימטום – אם הוא לא הולך לטיפול היא מסיימת את הקשר, הסכים בחוסר רצון.